המזרחן הבכיר סבור: הצעד של ארדואן הוא חלק מסיפור גדול הרבה יותר

לדברי אלעד, אין מדובר בתשוקה לכבוד לאומי בלבד. “פרשנות שטחית תטען שאלה הם ‘הכבוד הלאומי הטורקי’ ו’הגאווה הלאומית הטורקית’. לא ולא”, הוא מדגיש. “ראשית, זו הכלכלה הטורקית – אחת הכלכלות הגדולות בעולם, חברה במועדון המכובד של ה-G20 – שמעניקה למדינה זו יכולת שליטה והשפעה. שנית, היחסים הטובים של טורקיה עם כל מדינה כמעט – במזרח ובמערב – מאיינים כל אפשרות של עימות או אף של הבעת עוינות. ושלישית, הקשרים של טורקיה עם קהילות טורקיות או דוברות טורקית ברחבי העולם”.

אלעד מזכיר כי טורקיה של תחילת המאה ה-20, זו של אתא טורק, הייתה שונה בתכלית: מדינה חילונית ונייטרלית. “לעומת זאת, בתקופתו של ארדואן הכיוון המדיני והתפיסה הקונטרוברסלית מוליכים את טורקיה בשתי דרכים בלתי סלולות חדשות: הראשונה – הניאו עות’מניזם, קרי השתלטות על שטחים נרחבים בעולם; והשנייה – פאן אסלאמיזם, היינו השתלטות על כל המדינות המוסלמיות-הסוניות והפיכתן לגרורות (פרוקסי). אכן, השליט הטורקי רוצה להחליף את הציר השיעי (איראן-עיראק-חיזבאללה-חות’ים) בציר סוני”.

וכך, אומר אלעד, הופכת סוריה לשדה הניסוי האידיאלי של טורקיה החדשה. “יש לזכור כי את הממשל החדש של ג’ולאני בסוריה מגבות מתחילתו שתי מדינות: טורקיה, המספקת לצבאו של ג’ולאני ציוד צבאי, נשק ותחמושת, הדרכה ואימון; וקטר – המממנת את הממשל החדש פיננסית, לפחות עד שיעמוד על רגליו. ג’ולאני מבין כי בעוד שהתמורה לקטר תהיה אולי באזכור שמה ובהבעת תודה מתמשכת בלבד, הרי שלטורקים הוא יאלץ לשלם במטבע קשה – היינו, ‘לארח’ בקביעות את טורקיה בשטחו, מה שקרוי שם ‘שיתוף פעולה אסטרטגי’ שאינו אלא כיסוי לחסות הטורקית”.

כאן מתחילה הסכנה הישירה לישראל. “מבחינת ישראל, הימצאות כוחותיו של ארדואן בגבול ישראל אינה באה בחשבון”, מדגיש אלעד. “עובדה כזו תצמצם את יכולת הפעולה של צה”ל ובמיוחד את זו של חיל האוויר, שהיא כה חיונית בשטח שבו הטרור הוא סם החיים, ולישראל אין מנוס מלבד תקיפת הטרור באופן רציף. בתקופה בה רוסיה נמצאה בסוריה, ישראל תיאמה בצורה די טובה עם הרוסים את תקיפותיה נגד משטר אסד, איראן וחיזבאללה. עם הטורקים – הדבר יהיה בלתי אפשרי”.

האם ישראל ניצבת בפני עימות קרוב עם טורקיה? אלעד סבור שיש עוד זמן, אך צריך להיערך. “לפני שישראל תצטרך להגיב, תצטרך טורקיה להסביר את מגמת ההתפשטות שלה בסוריה לנאט”ו – הארגון בו היא חברה – ובמיוחד לחברה הבכירה בארגון, ארצות הברית, שבוודאי לא תיתן לה יד חופשית בנושא. האם תנצל טורקיה את העובדה שארה”ב מפנה את הזרקור שלה בימים אלה אל הציר איראן-תימן (חות’ים), כדי להערים על העולם ולהשיג שליטה בסוריה? ימים יגידו”.