מה שמפתיע את החוקר הוא התגובה הציבורית באיראן, או ליתר דיוק - היעדר התגובה. "אף אחד באיראן לא מצלם הרוגים. הם כאילו עושים לנו תעמולה חיובית, הציבור, בזה שהוא לא משתדל", הוא מציין. "זה מטורף, זה פשוט אנחנו עובדים ביחד כאילו, בלי לדבר על זה". סבטי מדגיש שבניגוד למקרים אחרים, "את לא רואה תמונות של תינוקות מתים מטהרן ואנשים זועקים ברחובות" והציבור "לא באים ואומרים באו מישראל הפושעת, ישראל רצחה".
לגבי ההצעה של טראמפ להגיע להסדרה באמצעות תיווך רוסי, סבטי זהיר וחשדן. "כשמכניסים את רוסיה ופוטין, אני רואה את זה כבעיה", הוא אומר, ומסביר ש"הרוסים תומכים באיראן, יש להם שיתופי פעולה, גם צבאיים, גם אסטרטגיים בכלל, לכן זה לא טוב שהוא מכניס את רוסיה". עם זאת, הוא מעיר שגם עצם הדיבור על התערבות אמריקאית "מאוד מלחיץ לאיראנים. זה גם צריך להגיד. זה לא טוב לאיראן בכלל. אפילו האמירה לא טובה לאיראן".
כשהוא נשאל על השלכות המצב על "ציר ההתנגדות" האיראני, סבטי משתמש במטאפורה מעניינת: "זה כמו שלתמנון, עכשיו אין ראש, אז מה יעשו הידיים?" לדבריו, "אנחנו שולטים באיראן. גם אם אנחנו אולי לא על הקרקע, אבל פשוט אין משטר באיראן. אז כשאין משטר ואין שליטה של המשטר, אין גם פרוקסים".
עם זאת, השאלה המרכזית לפי סבטי היא מה יקרה ביום שאחרי. "האם אנחנו בסדר, עשינו את כל ההצגה הזאת, את כל הדברים היפים האלה, ונלך הביתה, ואז הם יקומו לתחייה? או שאנחנו באמת נקפיד איתם, ולא ניתן לזה להשתקם, גם את איראן עצמה, וגם את הפרוקסים? זו שאלה של זמן". לדבריו, "מפגיעות פיזיות אפשר להשתקם. השאלה אם אנחנו נאפשר להם גם באמת עוד פעם לשלוח ידיים".
התרעות פיקוד העורף