לדברי אלעד, “הביקורת מבית ומחוץ נסובה על כך שאצה הדרך לטראמפ (הזכיה בפרס נובל?) ולא ברור מדוע לא נערכה בדיקה מעמיקה ולא מולאו התנאים החוקיים לפעולה מסוג זה. המתנגדים ציינו כי HTS עדיין נושאת אופי ג’יהאדיסטי עקב קשריה הלא מפורשים לאל־קאעידה. טראמפ הוזהר שוב ושוב שא-שארע הוא אניגמה, ולמרות הכל הורה הנשיא האמריקאי להסיר את הסנקציות נגד סוריה באותו הזמן, ובכלל, הוא הציג את אל־ג’ולאני כ’דמות צעירה, קשוחה, אבל אדם טוב’".
הוא מסייג ש"טראמפ זכה לשבחים מסוימים בגישה הפרגמטית שלו, אבל המגזרים המקצועיים – בתי דין, קהילות ביטחון מדינות, ארגונים בין-לאומיים – תופסים את ההכרה כמוקדמת. דבר שעלול להחמיר את המורכבות הביטחונית-פוליטית באסיה-מערב, ולהחליש את הקואליציה העולמית נגד הטרור”.
עם זאת, מדגיש אלעד, “כלי תקשורת ערביים וחוקרים ביטחוניים צידדו בפעולותיו של טראמפ בטענם שמדובר ב’היפרדות משמעותית של ג’ולאני מעקרונות הטרור’ ורצון עז של השליט החדש לפתוח דף חדש לעצמו, לארגונו ולסוריה כולה. אלא שלא חלפו מספר חודשים ואז התבררה הפארסה הסורית במלוא חריפותה”.
"אחר כך פרצו אירועי דמשק וג’ראמנה וטבח נוסף נעשה – הפעם בדרוזים (29 באפריל – 2 במאי 2025) – מה שהבהיר שג’ולאני אינו מתכוון להתחשב במיעוטים הסוריים והוא נאמן לעיקרון של השבת המוסלמים האובדים לחיק האסלאם בכל דרך שתימצא – כולל בהפגנת כוח אלים”.
ומה שקרה בימים האחרונים, לדבריו, רק מחזק את תחושת ההתפוררות: “מה שאירע ביומיים האחרונים בהר הדרוזים, בעיקר מעשי ההשפלה וההרג של בדווים בדרוזים, נתפס כהיפוך כיוון ביחסי ארה”ב–סוריה, שעלול לערער את אמון המערב, ואת שיתוף הפעולה עם מדינות כגון: ישראל, ירדן ומצרים – שמסוגלות להתנגד לחיזוק זרוע המדיניות הסונית-ג’יהאדיסטית באזור”.
לדבריו, “שתי מלחמות האזרחים הקודמות בסוריה פרצו על רקע דומה – שלטון עלווי מדכא במדינה רוויית מתחים עדתיים (רוב סוני). אם תפרוץ מלחמה שלישית, היא תיגרם בשל תחושת ניכור פוליטית, דתית וכלכלית, חוסר רצון של השלטון לבצע רפורמות משמעותיות, והסלמה של מחאות לגיטימיות לעימות מזוין בשל תגובה אלימה של המשטר”.
אבל אלעד סבור כי הפעם המלחמה תהיה שונה: “דומני שהמעורבות מבחוץ תהיה עצימה יותר: טורקיה וישראל כבר שם, הרוסים טרם החליטו מה לעשות, איראן עלולה לעורר גם היא בני ברית ישנים. סוריה סובלת כבר שנים מפיצול אתני, דתי ועדתי עמוק. כמה אירוני – א-שארע שהדיח את בשאר אסד כי הוא היה ‘שלטון מדכא או סמכותני’ – משתמש כשלטון מרכזי בדיכוי, באלימות או באפליה כלפי קבוצות מסוימות בדיוק באותן דרכים".
"אלא שמשטרו של א-שארע סובל מחוסר לגיטימציה של השלטון (שרעיה), וכאשר קבוצות רבות באוכלוסייה חשות שהשלטון אינו מייצג אותן או הושג בדרכים לא חוקיות – יש סיכוי גובר להתקוממות ולמלחמת אחים. סוריה גם סובלת ממשבר כלכלי או חברתי עמוק, קיים עוני קיצוני, אבטלה, מחסור או פערים כלכליים – וגם אלה מהווים תמריץ למאבק מזוין”', אלעד מסביר.
“אנחנו נגן על עצמנו, אבל מתים בינתיים”
בהתייחסו למצוקת הדרוזים בסוריה, אמר אלעד: “ישראל הרשמית הודיעה מספר פעמים כי היא מתכוונת להגן על העדה הדרוזית (כ־600 אלף איש), מה שעד עתה לא הוכיח את עצמו ולא מנע הרג דרוזים”.
לדבריו, “בינתיים יש מי שמזהירים בסוריה שאם ישראל תתערב בענייניה הפנימיים של סוריה – הדבר יפגע ויעיב על כל ניסיון התקרבות. ומי מכריז על כך? ממשל בעל אופי ג’יהאדיסטי, הנוקט אלימות שטרם נראתה בסוריה ידועת האיבה, ממשל שגם בתום שבעה חודשים עדיין שולט על חלק קטן של המדינה (פחות מ־30%) ולא מוכר על ידי מגזרים אתניים ועדות דתיות שונות.
התרעות פיקוד העורף