"המלחמה לא יכולה להימשך לעולמי עולמים. יש לי טענה קשה מאוד לדרג המדיני, הוא חייב לקבל החלטה לאן אנחנו הולכים, ומהם עכשיו היעדים שלנו בהנחה שלא ניתן להגיע לעסקה חלקית", אמר בתחילת דבריו.
איך אתה מסביר את הוצאת הכוחות מעזה מול איזושהי כוונה להכריע את האויב? שאל אלדד, "מערך המילואים שלנו מאוד שחוק", השיב לו, "הצבא היום סטטי, הוא השלים את משימותיו במבצע מרכבות גדעון ועכשיו הוא מחכה למקבלי ההחלטות. אני לא מעלה על דעתי שחמאס יישאר כארגון טרור בעזה כשתסתיים המלחמה. אחרי מה שחמאס עשה פה, צריך למצוא את הדרך להעיף אותו לכל הרוחות הוא לא פרטנר, לא שכן, ומקומו לא לידנו".
"כל עוד אנחנו בעזה, אנחנו נמצאים על סף אסון, זה דיננו", אמר לו קופמן, רון-טל השיב לו: "אנחנו בקווים כשחלק גדול מהשטח של רצועת עזה בשליטתנו. צריך לבסס שם קו הגנה, לספח שלטונית ומבצעית את כל השטח הזה. ניתן להחזיק את השטח הזה עם כוחות יחסית מעטים, אלא אם תפעל כמו שאתה פועל בצפון לבנון. תפעל בכל יום אם תאתר תשתית שיכולה לייצר יכולת. מה החלופה? ללכת אחורה?".
"אבל מה החלופה? לחיות לצידם?"
בהמשך השיב רון-טל על הטענות לצונאמי המדיני: "מצבנו המדיני בכי רע? כל מי שאמר שהוא יצביע בעד הקמה מדינה פלסטינית באו"ם כבר אמר את זה, הבעיה שלנו היא בתוכנו. מי שמתדלק את זה הוא פה".
עוד אמר על קמפיין ההרעבה של חמאס: "איבדנו שליטה על הנושא ההומניטרי. לצערי הרב. אמרתי שלא ניתן לנהל מלחמה בתוך שטח שאתה כובש, מבלי שתביא ארגון שישתלט על הנושאים האזרחיים ההומניטריים, וזה פוגע בנו עכשיו. יש המון אוכל ברצועת עזה, אבל רובו ככולו מגיע לחמאס. מבחינה צבאית הארגון לא קיים, אבל מבחינה אזרחית אין לו חלופה. צה"ל היה צריך לשלוט, ומתוך השליטה שלו היה צריך להביא הנהגה חלופית לחמאס".
לסיום, הסביר רון-טל מדוע הצבא מתנגד למשטר צבאי: "ההתנגדות לממשל צבאי, אני חושש שהיא נובעת מעמדה שאנחנו לא רוצים להיות הכובשים והשליטים ברצועת עזה. דבר אחר נשכח פה – זה לא צבא שיש לו מדינה, אלא מדינה שיש לה צבא. הביאו רעיון של חלוקה בידי האמריקנים, תראו מה זה עשה".
התרעות פיקוד העורף