"כשאני שומע את ההקלטות האלה זה עושה לי צמרמורת", אמר בתחילה וסיפר: "אחרי קרב של שעה על הכביש, ואחרי שהתקבצנו ליד טנק נטוש שהורדתי ממנו את המקלע, אנחנו חוטפים כמה התקפות. אני והשוטרים שלידי יורים והורגים שני מחבלים צמודים אלינו. שם אני מבין שאנחנו חייבים כוח או מסק''ר, ואני מתקשר לאוגדה ומבקש סיוע כי אין לנו כמעט כדורים".
סולומון שחזר: "הם אומרים לי 'אין כוחות' ואני מבקש מסק''ר. אחרי כמה דקות מתקשר אליי לטלפון שלי המפקד של הבן שלי, קצין המודיעין של חטיבה צפונית והוא אומר לי 'אני מסק''ר מעליך'. אני מכוון אותו, נותן לו את מיקום כוחותינו, איפה המחבלים. ואומר לו תירה".
עוד סיפר: "אני חושב שהוא לא מזהה ולא יורה, כיוון שקשה לזהות בין אזרחים למחבלים בין העצים. אני חי עם התחושה הזו כמעט שנה, עד שאני רואה את הסרטון הזה במסגרת התחקירים, אני מעכל אותו, הוא מזעזע ומטלטל אותי כל פעם מחדש. המסוק היה בדרך מבארי לנובה, הוא זיהה את הטנדרים מתארגנים מחדש".
כשנשאל מה ההסבר שלו לחוסר הירי הזה, אמר: "התשובה היא שהטייס מזהה טנדרים, אבל לא מבין בוודאות אם זה כוחותינו או אויב. ערב-רב לא ברור הסתובב שם, לוקח זמן להבין, מה היה מצופה שהוא וחיל האוויר יעשו? הוא היה צריך לדבר עם המשל"ט ולבדוק מול הגזרה אם יש טנדרים לכוחותינו".
הוא סיכם: "כשאנחנו מבינים שיש טנדרים שעליהם נעים מחבלים באותה שבת ארורה, וחיל האוויר מדבר איתו ולא מקפיץ מסוק אחר או כטמ"ם, או למעשה שואל את האוגדה האם יש טנדרים שלכם שנעים שם. אני מזכיר שיש שדכן של החטיבה - כל הדברים הללו היו צריכים להתבצע. היה צריך לחתור למגע".
"צה"ל נכשל בהגנה על תושבי העוטף בשבעה באוקטובר, באותן שעות נוכח הקושי לגבש תמונת מצב ואי ידיעה בשלב זה על הטבח בנובה. באותו הבוקר התקבלו החלטות מורכבות תחת לחץ ובמחסור תמונת מצב מבצעית, כשיכולת ההבחנה בין אזרחים למחבלים מהאוויר כמעט שלא הייתה אפשרית ללא הכוונה מדויקת מהקרקע".
התרעות פיקוד העורף