מעבר ממענקים לשותפויות ביטחוניות
פנחס ציין כי רכיב הסיוע הכספי הישיר - כ-3.3 מיליארד דולר בשנה המשמשים לרכישת אמצעי לחימה אמריקאיים - הוא מרכיב אחד במזכר ההבנות, וכי ניתן לצמצמו בהדרגה. לצד זאת, ההסכם כולל כ-500 מיליון דולר בשנה המיועדים לפרויקטים משותפים, בהם מערכות ההגנה האווירית כיפת ברזל וקלע דוד, המיועדות ליירוט רקטות, כטב"מים וטילים. פנחס הוסיף כי ישראל תשאף לדון בפרויקטי פיתוח משותפים קיימים ועתידיים, שיוכלו להימשך גם במתכונת אד-הוק - ולא בהכרח כחלק מהסכם עשור מחייב. "אתה שם כסף, הם שמים כסף, ושני הצדדים מרוויחים", אמר.
לדברי פנחס, התמיכה האמריקאית בישראל חורגת בהרבה ממסגרת ה-MOU. הוא הזכיר בין היתר פריסת מערכות הגנה אווירית ומטוסי קרב אמריקאיים ברחבי המזרח התיכון להגנה מפני טילים וכטב"מים איראניים, וכן את הפצצת מתקני הגרעין באיראן ביוני האחרון באמצעות מפציצי B-2 אמריקאיים - סיוע שלדבריו שוויו "עוד מיליארדים רבים".
מלחמה ממושכת ועלויות עתק
המספרים שמאחורי המאמץ
כמי שכיהן כחמש שנים כסמנכ"ל הכספים של מערכת הביטחון, פיקח פנחס וצוותו - כ-400 כלכלנים - על כל שקל שנכנס ויצא. ביום מתקפת חמאס, לדבריו, שוחררו מיידית 190 מיליון דולר למימון הובלה וגיוס 226 אלף חיילי מילואים. החודש הראשון למלחמה עלה לישראל כ-400 מיליון דולר ליום, בשל הצטיידות חירום בנשק ממדינות רבות ופתיחת התמרון הקרקעי בעזה. בהמשך ירדה העלות היומית הממוצעת ל-232 מיליון דולר.
בסך הכול הסתכמו העלויות הישירות של המלחמה בכ-70 מיליארד דולר, כחלק מנזק כולל לכלכלה בהיקף של 112 מיליארד דולר. העימות בן 12 הימים בין ישראל לאיראן ביוני האחרון לבדו עלה כ-6 מיליארד דולר, מחציתם על חימוש ומיירטי הגנה אווירית. גם מבצע המודיעין הישראלי, שבו הופעלו אלפי זימוניות מתפוצצות נגד חיזבאללה, עלה כ-300 מיליון דולר לאורך שנים.
מבט קדימה
בכירים במערכת הביטחון, במשרד האוצר ובבנק ישראל מעריכים כי חרף השנתיים הקשות, הכלכלה הישראלית יצאה מהעימות במצב יציב יחסית, עם צמיחה מתחדשת, מטבע מתחזק ויחס חוב-תוצר סביר. הוצאות הביטחון זינקו ל-7.6% מהתוצר ב-2024, אך לפי התקציב האחרון הן צפויות לרדת לכ-5% - כ-35 מיליארד דולר - מבלי לכלול סיוע אמריקאי.
התרעות פיקוד העורף