צריך רגע לעצור ולהבין מה מתחולל במגעים בין ארה"ב לבין האיראנים. לדברי גורם ישראלי, טראמפ הגיע עם מקל בלי גזר והדרישות שלו, כפי שפורסם אתמול, הן מאוד ברורות: מסירת 400 ק"ג אורניום המועשר, יצירת פרויקט גרעין, פירוק הטילים הבליסטיים והפסקת התוכנית. טראמפ דורש גם הפסקת התמיכה של הפרוקסי בתימן, עיראק, סוריה ולבנון. בישראל מבינים שעל כל אחד מהסעיפים בנפרד, האיראנים לא יהיו מוכנים לדון. ועד כמה וכמה על כולם יחד. לכן כרגע מדובר במשיכת זמן.
כשברור שישנן שתי אופציות: או שהולכים למלחמה, או שטראמפ פשוט יתקפל ויתברר שהוא לא יותר מ-"מתותח רמדאן" (ביטוי שמתאר איום חמור שנשמע אך לא בהכרח יתממש או יוביל למעשים). מה עומד מאחורי הסחבת בקבלת ההחלטה? רגליים קרות של הנשיא האמריקני? הצורך של האמריקאים לצבור עוד כוחות? תרגיל דיפלומטי אמריקאי להצדקת מהלך צבאי? יתכן שכל התשובות נכונות, או רק חלקן. את זה נדע בעוד זמן.
ישראל סבורה כי אם האמריקאים יתקפלו ברגע האחרון, או שיעשו את מעשה החות'ים בתימן, שבו במהלך המתקפה הם התקפלו ופרשו, נמצא את המזרח התיכון במצב מסוכן הרבה יותר מכפי שהוא היום. במקרה כזה, משטר הרשע באיראן ירגיש חזק הרבה יותר כלפי פנים, אבל גם כלפי חוץ. חיזבאללה והחות'ים בתימן יתחזקו במימון איראן, ולא רק הם. אלא גם הפרוקסי בעיראק, בסוריה, באיו"ש ובעזה. איראן תהפוך ליצואנית טרור בעולם.
מדינות ערב יבינו את מיקומן וחולשתן מול האיום מטהרן. ישראל מבינה כי ישנה כעת הזדמנות חד פעמית לעצב מחדש סדרי עולם. המפתח לכך הוא בידי הנשיא האמריקני. לכן, הביקורים של הגנרלים הישראלים בוושינגטון חשובים מאוד. ישראל הקטנה, השובבה, מעניקה גב לאמריקנים הגדולים והכי חזקים. היא מנסה לעשות זאת ברגישות ובחוכמה, תוך שכולם כאן נזהרים בכבודו של הנשיא האמריקני, אבל במקביל, נכון לאתמול, נזהרים יותר לחזות את המועד שבו יפול הפור אצל טראמפ לגבי הכיוון שעליו יחליט בסופו של יום.
התרעות פיקוד העורף