בעולם המחקר האסטרטגי, אנו נוטים לעיתים קרובות ללכת לאיבוד בתוך מבוכים של "מורכבות" ושל שפה שמתכללת תהליכים ומסבירה אותם בשפה גבוהה מאוד.
מתוך דבריו של הגסת' עולים חמישה עקרונות ברזל להכרעה אסטרטגית, המהווים מצפן לכל אומה חופשית המבקשת להבטיח את קיומה במרחב אלים.
הגסת' הבהיר - צדקת המלחמה נגזרת מעצם חובת ההגנה. מנהיג שאינו מגמגם מול איום קיומי מעניק לעמו ולוחמיו את הצידוק המוסרי החזק ביותר: "אנחנו פועלים כי זו חובתנו". הגסת' לא התנצל על הפעלת הכוח, הוא הציג אותה כמימוש הציפייה הלאומית.
העיקרון השני הוא הכרעה במקום ניהול - "המכה הסופית". וכאן באה המחשבה לו העיקרון הנ"ל היה מנחה את ישראל ב-8 באוקטובר...מעבר מ"סבבים" ל"הכרעה". הגסת' השתמש במושג שנעלם מהלקסיקון שלנו: "נשיאים רבים חלמו להנחית את המכה הסופית לתוכנית הגרעין של איראן, ואף אחד לא יכול היה - עד הנשיא טראמפ.
"השאיפות הגרעיניות של איראן נמחקו", הגסת' הבהיר כי ניצחון אינו שיפור עמדות לקראת המשא ומתן הבא. ניצחון הוא "המכה הסופית" (Final Blow) – פעולה שמשנה את המציאות הפיזית באופן שבו האיום פשוט אינו קיים עוד. כאשר הגסת' הכריז שהיכולות "נמחקו" (Obliterated), הוא קבע סטנדרט חדש: מטרת המלחמה היא לא "להרתיע" את האויב מלהשתמש ביכולותיו, אלא לשלול ממנו את היכולות עצמן.
העקרון הנוסף והשלישי הוא בדומה לסרט "הטוב הרע והמכוער" – "אם אתה רוצה לירות, תירה – אל תדבר" – אמינות. במזרח התיכון, המטבע היקר ביותר הוא המילה של המנהיג. הגסת' חזר שוב ושוב על המשפט המכונן: "הוא התכוון לזה, לכל מילה. איראן גילתה עכשיו שכאשר הנשיא אומר שהוא מבקש שלום... הוא מתכוון לכך – אחרת היכולת הגרעינית הזו פשוט תחדל מלהתקיים."
הרתעה נבנית על הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין האיום לביצוע. הגסת' לימד אותנו שדיבורים ללא גיבוי צבאי הם "רעש לבן" שמזמין תוקפנות. אמינות אסטרטגית מושגת רק כאשר האויב משתכנע שהמנהיג שמולו אינו פוליטיקאי של סקרים, אלא מפקד שמתכוון לכל מילה ומוכן להפעיל את "פטיש חצות" כדי להוכיח זאת.
עיקרון הגאווה המערכתית: גיבוי ללא תנאי לכוחות
הגסת' הציג מודל של גיבוי מוחלט לדרג המבצעי, שמהווה תנאי הכרחי לניצחון. הוא לא דיבר על "בדיקת אירועים", אלא על הערצה למקצועיות: "אני לא יכול להיות גאה יותר בדרך שבה הבניין הזה פעל... בסטנדרטים הגבוהים ביותר של הכוחות המזוינים. אני רוצה להכיר בטייסים... המקצועיות שהם הפגינו היא עדות לכך שאמריקה נותרת הכוח הצבאי החזק ביותר".
כאשר הדרג המדיני מתגאה בלוחמיו ללא סייג, הוא משדר עוצמה פנימית וחיצונית. הגאווה הזו היא חלק בלתי נפרד מהנשק הפסיכולוגי. הגסת' הבהיר שהלוחמים הם חוד החנית של המוסר הלאומי, ושהפנטגון (ה"בניין") הוא מכונה משומנת שפועלת בתיאום מושלם כדי לממש את חזון הניצחון.
העקרון החמישי הוא הברור מכל - "שלום מתוך עוצמה". העיקרון המסכם "שלום מתוך עוצמה", הוא הפרדוקס של השלום: רק המוכנות המוכחת למלחמה טוטאלית יכולה למנוע אותה. הגסת' סיים באזהרה שאינה משתמעת לשני פנים: "כל פעולת תגמול מצד איראן... תיענה בכוח גדול בהרבה ממה שנראה הלילה. על איראן להקשיב למילים הללו; הוא אמר זאת בעבר, והוא הוכיח הלילה שהוא מתכוון לכך".
השלום אינו מצב שבו האויב "משתכנע" בטוב לבנו, אלא מצב שבו הוא מפחד מדי מהשלכות התוקפנות שלו. הגסת' הגדיר זאת כשימוש בכוח כדי לקדם את "ההגנה הקולקטיבית". ההרתעה חזרה כי ארה"ב הראתה שהיא מוכנה להשתמש בכוח מוחץ כדי לאכוף את רצונה.
הלקח לישראל
"עקרונות היגסת'' הם קריאת השכמה עבורנו. ה-7 באוקטובר לימד אותנו מה קורה כשההרתעה קורסת, כשהמילים מאבדות משמעות וכשהכרעה מוחלפת בניהול סכסוך. התדריך מהפנטגון הוא תזכורת לכך שאומה חפצת חיים חייבת להחזיק במנהיגות שמתכוונת לכל מילה, בצבא ששואף ל"מכה הסופית" ולא חושש ממונחים כמו כיבוש וניצחון - הציבור מאמין בצדקת דרכו ללא התנצלות וכך גם חייליו.
עלינו לאמץ את שפת ה"פטיש" -– לא מתוך רצון במלחמה, אלא מתוך הבנה שזו הדרך היחידה להבטיח את השלום. כפי שסיכם הגסת': "ההרתעה חזרה. העולם צריך להקשיב, וצבא ארה"ב יכול לגבות זאת". הגיע הזמן שגם במערב ובישראל המילים יחזרו להיות בעלות משקל, והניצחון יחזור להיות המטרה המוסרית העליונה – ניצחון למען שרידות.
התרעות פיקוד העורף