לפי ההערכה בישראל, החשיבות של ח'ארג עבור איראן כפולה, ושני החלקים מחוברים זה לזה. קודם כל, כסף. כ-90% מייצוא הנפט האיראני עובר דרך האי. פגיעה בח'ארג אינה מתמצה בפגיעה בנמל או בתשתית נקודתית, מדובר בפגיעה בצינור החמצן המרכזי של המשטר. לצד זה עומד המרכיב האסטרטגי.
לפי ההערכות, אם המערכה תסתיים בהסדר מול המשטר הנוכחי בלי טיפול ממשי ביכולת האיראנית במפרץ, טהרן לא תראה בהורמוז אפיזודה חולפת. היא תראה בו נכס. לכן, מבחינת גורמים ישראליים, השאלה של ח'ארג אינה נוגעת רק להכנסות הנפט של איראן, אלא גם לשאלה אם המשטר ייצא מן המערכה עם תחושת בעלות על מנוף לחץ אזורי שיישאר בידיו גם ביום שאחרי.
על כן, הערכה היא כי כל עוד המשטר בטהרן נשאר על הרגליים, תקיפות מהאוויר לא סוגרות את העניין. הן יכולות לגרום נזק, לשחוק, לפגוע בספינות ובתשתיות, אך תקיפות אוויריות נטו לא מייצרות שליטה בשטח. ובמקרה של הורמוז, בירושלים סבורים כי המסלול שמוביל לניצחון עובר דרך שליטה באי ח'ארג. לפי הגישה הזאת, אם המערכה לא תוביל להפלת משטר, נדרש מהלך הרבה יותר מוחשי - כזה שישלול מאיראן גם את היכולת לייצא נפט בהיקף רגיל וגם את היכולת לאיים בפועל על התנועה הימית.
הדיון הזה מוביל למסקנה נוספת: בלי נוכחות פיזית בנקודת מפתח, קשה מאוד למנוע מאיראן לחזור שוב ושוב לאותו דפוס. הגורמים בישראל סבורים שלא די להשמיד אמצעים של המשטר, לפגוע בכלי שיט או לפזר הצהרות על פגיעה ביכולות של איראן. כדי לשנות את המציאות, צריך לייצר שליטה בפועל. בהקשר הזה, ח'ארג מוצג כיעד שהשתלטות עליו יכולה לשלול מאיראן בבת אחת גם הכנסה אסטרטגית וגם מרחב פעולה.
בישראל סבורים שהשתלטות אמריקאית על האי אינה רעיון מופרך מבחינה צבאית. על פי הגורמים הישראלים המעורים בהערכות, ניתן להגדיר מהלך כזה כמהלך שאינו מסובך במיוחד עבור צבא ארה"ב, כאשר גם החזקת האי לאורך זמן אינה נתפסת כמשימה בלתי אפשרית, בין השאר משום שמדובר באי קטן יחסית. אותם גורמים מוסיפים שגם מבחינת פריסה צבאית, מדובר ביעד ממוקד וברור בהרבה מתרחישים רחבים יותר של נוכחות קרקעית באיראן עצמה.
עם זאת, הערכה היא שהקושי האמיתי לא נמצא בצד המבצעי. הוא נמצא בוושינגטון. השאלה איננה אם ארה"ב יכולה להגיע לח'ארג ולהשתלט על האי. השאלה היא אם הנשיא דונלד טראמפ מוכן להחזיק שם כוח לאורך זמן, עם אפשרות לנפגעים בקרב הכוח אמריקאי.
התרעות פיקוד העורף