היית ילד כל כך שמח, כזה שחי את החיים בשלמותם. ידעת ליהנות מכל רגע, לצחוק, לחגוג, ותמיד היית מוקף בחברים. רק אחרי לכתך הבנתי עד כמה היית משמעותי עבור רבים כל כך: חניכים, חברים, מורים, מפקדים וכל מי שפגש בך.
הפעם האחרונה שראיתי אותך הייתה באותו סופ"ש "קצה". חגגנו בר מצווה, ואתה לבוש לבן, מחייך את החיוך הנצחי שלך, היית פשוט מאושר. המשפחה שלנו הייתה שלמה, מוקפת באהבה. אני חוזרת אל הרגע ההוא שוב ושוב, אל החיבוק שלא רציתי שייגמר.
מאז אתה ממשיך להיות נוכח בתמונות, בזיכרונות ובסיפורים חדשים שמגיעים אליי מדי יום. אנשים רבים מנציחים אותך בדרכים שונות, והלב מתרחב וכואב בו-זמנית.
עמיתי שלי, אתה חסר לי כל כך. חסר לי הצחוק שלך, השיחות שלנו, החיבוק הגדול והנוכחות שלך. החיים שלנו נמשכים, אבל היעדרך מורגש בכל רגע ובכל נשימה. ביום הזיכרון הזה, ובכל יום – אתה איתי, אתה איתנו.
אוהבת ומתגעגעת, אמא.
התרעות פיקוד העורף