"המערכה הזאת לא הייתה סביב הגרעין, היא הייתה סביב דברים אחרים, בראש ובראשונה - בין אם מצהירים על זה ובין אם לא - מנסים לשנות משטר באיראן", קבע וילן. לדבריו, התקיפות הישראליות, משמעותיות ככל שיהיו, לא הצליחו לשנות את המצב הבסיסי: "איראן - יש לה כבר אלפי צנטריפוגות, הרבה יכולות ייצור, מתקנים בנתנז ובפורדו שהותקפו בשנה שעברה. יש אתר חדש וממוגן שהם בונים ליד נתנז, שהוא בלתי תקיף מהאוויר. יש את החומר שנמצא באיספהאן. המצב הבסיסי לא השתנה".
מנגד, עמיחי אתאלי הציב את גישת הנגד, הנשענת על לקחי העבר והספקנות העמוקה כלפי הסכמים. "הימין נושא נרטיב מבוסס על טראומה לאומית שבהסכמי אוסלו עשינו הסכם מדיני וקיבלנו אוטובוסים מתפוצצים בכל פינה", אמר אתאלי, והדגיש את הצורך בזהירות מול אויב שאינו פועל לפי רציונליות מערבית. וילן הסכים כי "החיים הם בחירה בין חלופות בדרך כלל די גרועות. גם כשאתה חותם על הסכם - החיים לא נגמרים, השאלה מה עושים בזמן הזה".