מה הלאה?
זוהי רק ההתחלה. לא מן הנמנע שהרחפנים האלה יופיעו ביו"ש ויעופו על ישובים יהודיים מעבר או בתוך הקו הירוק, יופיעו בעזה, יופיעו בכל מקום. לא רק יופיעו, הם גם יתרבו ויהפכו לנחילים של 10-20 ואף יותר. כרגע, אפשר להשוות אותם לטילי הכתף הפרימיטיבים מסוג סאגר שהפכו את מלחמת יום כיפור לסיוט מבחינת השריון הישראלי, שכמה שנים קודם שטף את סיני וזכה לתהילה. וגם למטעני הצד שחיזבאללה הפך לנשק אסטרטגי נגד לוחמי צה"ל בימי רצועת הבטחון.
בחיל האוויר יש אמירה לפיה "יפיל אותך זה שאתה לא רואה". ובכן, את הרחפנים האלה לא באמת ראינו. כלומר ראינו, בעיקר אחרי הופעתם באוקראינה לפני 3 שנים, אבל לא הבנו את סדר הגודל של האיום. זה קרה בעיקר כי הם נראים קטנים, תמימים, לא באמת משמעותיים. כל אחד מהם נושא כמות מזערית של חומר נפץ. שום דבר קרוב לטילים, רקטות, או חימושים של חיל האוויר. ודווקא בגלל שזה כל כך קטן וכל כך פשוט, זה גאוני וזה עבר לנו מתחת לרדאר.
בינתיים, גם ישראל מייצרת רחפנים מהסוג הזה. אנחנו בקשר הדוק עם האוקראינים, בצוות שהקים ראש מז"י אלוף נדב לוטן יש גם יוצאי צבא אוקראינה ודוברי אוקראינית. מינהלת הרוק"ק (רום קרוב לקרקע, זה השם הרשמי) עובדת פול גז 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, לגבש את חבילת הפתרונות שתעמיד את האיום הזה במקומו המקורי. אנחנו עוד לא שם, אבל נהיה שם.
התרעות פיקוד העורף