האב טל ינאי קרא "לאן הלכת!", ותיאר את נתינתה: "נפרד כאן ממך, כל החיים היו לפניך ואני מצטער שלא הצלחתי לשמור עליך". עוד אמר האב: "איפה את? ילדה זהב, טובת לב, חייכנית, חברותית, עוזרת לכולם". עוד אמר האב: "כל כך אהבת לשרת כמש"קית ת"ש מגבעתי וגדוד רותם".
"כמה שמחת כאשר קיבלת שיבוץ לגדודים וסיום הקורס, עזרת וסייעת לחיילים בודדים, מימשת את כל היכולות של החוטפים, דאגת לתשלומים מיוחדים לחיילים עם קשיים. כל כולך לב ונתינה. אני אוהב אותך כל כך ונפרד כאן ממך. כל החיים היו עוד לפנייך ואני מצטער שלא הצלחתי לשמור עלייך. אוהב עד אין קץ, ביני שלך", ספד האב.
הוא המשיך: "היית חיילת מוערכת, משמעותית ובולטת בנוכחותך. תמיד בחרת לראות קודם כל את החיילים שסביבך, את החברות, להקשיב, לעזור, לחזק ולתת מעצמך בלי גבול. אך מעבר לתפקיד ולמדים, היית חברה אמיתית, מצחיקה, אהובה, מלאת שמחת חיים ואור. חברותייך מספרות שהיית הלב של המחלקה, זו שכולם הכירו ואהבו, זו שתמיד דאגה לכולם בשלה, הרימה את האווירה והצליחה לחבר בין האנשים".
בטיט הוסיף. "בתפקידך כסמלת המחלקה היית עבורן עוגן, ידעת להיות שם גם ברגעים הקשים, לחזק כשצריך ולהכניס אנרגיה, חיוך ורעל בעיניים שכל כך מזוהים עם גדוד רותם. מפקדייך מספרים שאהבת את החיים, אהבת לבלות, לצחוק, ליהנות מכל רגע ולחיות באמת. בעוד חודשים ספורים בלבד היית אמורה להשתחרר, לצאת אל העולם הגדול, להגשים חלומות, לבנות עתיד וחיים שלמים שהיו עוד לפניך".
עוד אמר: "במלחמה זו שאין צודקת ממנה, מלחמת הטוב ברע, חטיבת גבעתי, גדוד רותם וחיילי פלוגת המבצעית, שלהם כל כך דאגת בתפקידך כמשקית תש. נלחמים בחוד החנית. הם נלחמים למול הטרור האכזרי בלבנון גם ברגעים אלו ממש, על מנת להבטיח את ביטחונו של העם היהודי בארץ ישראל".
הוא הוסיף: "נמשיך ללמוד מי היית, נמשיך לספר עלייך, נמשיך לשאת את החיוך שלך, את הנתינה שלך ואת האור שהבאת לעולם. הצטרפת בכאב גדול לדברי הימים של המושבות שלנו ושל הארץ הזאת. ארץ שבניה ובנותיה ממשיכים לשלם למענה מחיר כבד מנשוא".
התרעות פיקוד העורף