טיומקין ז"ל נהרג בדרום לבנון מפגיעה של רחפן נפץ, עלה לארץ לפני 6 שנים. הוא הגיע לאשקלון עם אימו מאוקראינה. הוא בן יחיד לאימו, שהתגייס לסיירת גבעתי.
"היית חדור מטרה, נחוש, בחרת לתת מעצמך ולתרום. מתחת לכל העוצמה הזאת היה לב ענק. אהבת את המשפחה שלך, את החברים ומעל הכל - אהבת את אמא… איך ממשיכים מכאן? מישה, אהוב שלנו, אנחנו רואים כמה אהבה השארת אחריך, כמה אנשים זכו להכיר אותך ואהבו אותך. אנחנו אוהבים אותך ונתגעגע כל יום וכל החיים".
"עלית לישראל לפני שש שנים, וכשלוש שנים לאחר מכן התגייסת לחטיבת גבעתי. עברת מסלול ארוך, מאתגר, מחשל ותובעני, שבסופו הפכת ללוחם בסיירת גבעתי – יחידה מובחרת הדורשת יכולות גבוהות, נחישות ואומץ לב. מפקדיך וחבריך מעידים על אדם מיוחד, בעל חיוך תמידי ולב רחב. אדם שרגיש לסביבתו, מתנדב, מושיט יד ומעניק מעצמו מבלי לבקש דבר בתמורה. אדם שלא חיפש כבוד לעצמו, אלא ביקש תמיד לסייע לאחרים".
"לאורך שירותך הקרבי השתתפת בלחימה בכל הזירות, מעזה בדרום ועד לבנון בצפון. לקחת חלק במבצעים משמעותיים להגנת מדינת ישראל ואזרחיה. היית לוחם מצטיין שפעל מתוך תחושת שליחות עמוקה, ערבות הדדית ורעות, ערכים שבאו לידי ביטוי בכל משימה ובכל פעולה".
"ביום שבת, 30 במאי, במהלך פעילות מבצעית בדרום לבנון, באזור הבופור, נפגעת מרחפן חבלה שהתפוצץ. באירוע נפצעו גם חבריך לצוות. מכאן אנו שולחים איחולי החלמה לפצועים ומחזקים את כלל הכוחות הפועלים בגזרה. מיכאל, במהלך חייך מילאת את שליחותך בנאמנות כלוחם המגן על מדינת ישראל. המורשת והערכים שהנחלת ילוו אותנו עוד שנים רבות".
"במלחמה הזו, שאין צודקת ממנה, לוחמי חטיבת גבעתי ובפרט לוחמי הסיירת עומדים בחזית הלחימה מול ארגוני הטרור בלבנון. גם בשעה זו הם ממשיכים להגן על אזרחי ישראל מתוך מחויבות עמוקה לביטחון המדינה ולזכותו של העם היהודי לחיות בביטחון בארצו. אני מתחייב בפניך כי חטיבת גבעתי, ובייחוד סיירת גבעתי, תמשיך לבצע את המשימה שלמענה לחמת. נמשיך לפעול להגנת אזרחי מדינת ישראל מתוך אותה רוח של אחריות, נחישות, עוז וענווה שהפגנת לאורך שירותך, עד להשלמת המשימה, עד לניצחון ולהשבת הביטחון".
"משפחה יקרה, חטיבת גבעתי, סיירת גבעתי וכל חיילי צה”ל מרכינים היום את ראשם ומשתתפים בכאבכם העמוק. ביום זה איבדה מדינת ישראל את אחד מטובי בניה. יקטרינה, בחירתו של מיכאל לעלות לישראל, להתגייס לשירות קרבי משמעותי ולהילחם למען המדינה, גם לנוכח הקשיים והאתגרים שבדרך, מעידה על אופיו המיוחד, על הערכים שספג בבית ועל החינוך שהענקת לו".
"את יכולה להיות גאה במיכאל. בגבורתו, במעשיו, בדרכו ובחותם שהותיר על כל מי שזכה להכירו. בשעה קשה זו אנו מבקשים, בשם מפקדי ולוחמי חטיבת גבעתי וסיירת גבעתי, להשתתף בצערכם הכבד. דוק ויקטרינה, אתם חלק בלתי נפרד ממשפחת סיירת גבעתי וחטיבת גבעתי. אנו מחבקים אתכם, כואבים את כאבכם ונעמוד לצדכם תמיד. מיכאל, תחסר לנו מאוד. תודה על הזכות שנפלה בחלקנו להכיר אותך, לשרת לצדך וללמוד ממך. יהי זכרך ברוך".
בת זוגו של מיכאל ספדה לו: "הכרנו לפני שנה ומאז היינו בלתי נפרדים, אני ככ גאה בך יפה שלי שהצלחת להגיע כל כך רחוק, ואני כל כך עצובה שהעתיד שתיכננו לא יתממש. תמיד אמרת שתציע לי אחרי שתשתחרר. היו לנו תוכניות גדולות, רצינו לראות את העולם ביחד, לגור ביחד. ועכשיו, מי יציל אותי שלא אפול, בבקשה תמשיך לדאוג לי מרחוק יפה שלי, כמו שדאגת לי תמיד שלא אהיה מפוחדת אפילו כשהיית בשדה הקרב. בלב שלי תמיד תישאר חי. אני אוהבת אותך, חיים שלי".
דודתו אלה גם ספדה: "מיכאל שלנו. קשה לעמוד כאן היום וקשה עוד יותר להאמין שאנחנו נפרדים ממך. רק בן 21 היית. צעיר עם חיים שלמים לפניך וחלומות שחיכו להתגשם. לפני 5 וחצי שנים וחצי עלית לישראל מלא תקווה, אומץ ורצון לבנות כאן את חייך. כולנו ידענו כמה חזק היית - לא רק בגוף, גם בנפש. למרות שהיית בן יחיד בחרת להתגייס לצבא".
:היית חדור מטרה, נחוש, בחרת לתת מעצמך ולתרום. מתחת לכל העוצמה הזאת היה לב ענק. אהבת את המשפחה שלך, את החברים ומעל הכל - אהבת את אמא… איך ממשיכים מכאן? מישה, אהוב שלנו, אנחנו רואים כמה אהבה השארת אחריך, כמה אנשים זכו להכיר אותך ואהבו אותך. אנחנו אוהבים אותך ונתגעגע כל יום וכל החיים".
התרעות פיקוד העורף