טראמפ זקוק להסדר שיאפשר לו לטעון כי המחיר הכלכלי ששילמו האמריקאים והעולם לא היה לשווא. מבחינתו, נדרשים ויתורים איראניים משמעותיים, בעיקר בסוגיית הגרעין והאורניום המאוחסן. כל מזכר הבנות שלא יכלול הישגים מינימליים בתחומים האלה ייחשב, לפי הפרשנות, לכישלון כבד של הממשל האמריקאי.
איראן מצידה מתקשה לשאת את מחיר המצור על נמליה. ההידרדרות הכלכלית והפיננסית הפנימית הגיעה לשלב מתקדם, וטהרן זקוקה לכסף כדי לפתוח במהלך שיקום. הסכנה החמורה יותר נוגעת להמשך עצירת הפקת הנפט מהבארות בשל המצור האמריקאי, שעלולה לגרום לנזקים גיאולוגיים וטכניים כבדים.
טהרן רוצה להשתחרר מהמציאות הלוחצת הזו, אך מסתפקת בשלב זה בתמרונים ביטחוניים ופוליטיים שנועדו לקנות זמן ולהימנע מהתחייבויות קשות במשא ומתן שמתקיים בתיווך פקיסטן. החשש המרכזי שלה הוא אובדן קלפי הכוח ופגיעה בנרטיב ההתנגדות לציר האמריקאי, שעליו בנתה את השפעתה האזורית במשך כמעט חמישה עשורים.
בלבנון, המצב אינו טוב יותר. המלחמה הפתוחה התישה את הציבור והציבה את השלטון בעמדה מביכה: חוסר יכולת להגן על המדינה וחוסר יכולת לצאת ממעגל האלימות. לבנון הרשמית רוצה בהפסקת המלחמה מיד, כדי לעצור את שפיכות הדמים ולהציל את מה שנותר, אך ההחלטה על הפסקת הלחימה אינה בידיה.
גם היכולת לפרק את חיזבאללה מנשקו מוגבלת מאוד. כל צעד פזיז עלול לסכן את יציבות לבנון כולה. במקביל, ישראל אינה מקלה על המשימה, בשל התעקשותה להמשיך להחזיק בשטחים ולבצע תקיפות והפרות של הפסקת האש. כך נותר השלטון הלבנוני לכוד בין כישלון בהגנה על האזרחים לבין חוסר יכולת לשנות את המציאות בשטח.
ישראל, מצידה, אינה יכולה להאריך ללא גבול את מצב ההתשה שבו נתונים כוחותיה בלבנון. עם זאת, היא גם אינה יכולה לסגת בלי הישגים, לאחר שהבטיחה להשיב ביטחון קבוע לתושבי יישובי הצפון. צה"ל מסוגל להתקדם יותר בשטח לבנון, גם אם בקצב איטי ובמחיר גבוה, אך אינו מעוניין במהלך רחב היקף. כיבוש שטחים חדשים בדרום לבנון או בבקעת הלבנון לא ישנה מהותית את המציאות ולא יפגע משמעותית ביכולת חיזבאללה להמשיך בלחימה.
לכן ישראל מסתפקת בפעולות התקפיות מוגבלות בזמן ובמקום, משיקולים לוגיסטיים וטקטיים. היא מקווה שהלחץ הצבאי יביא לשינוי באופן שבו השלטון הלבנוני מתמודד עם חיזבאללה. במסגרת זו היא מנסה להעלות את רף העימות באמצעות חזרה לתקיפות בדאחיה והגברת התקיפות בנבטיה, בצור ובאזורים נוספים.
חיזבאללה נמצא גם הוא במלכוד. הוא אינו יכול להסכים לתנאים הישראליים להפסקת האש: הפסקת התקיפות מצידו, בעוד ישראל שומרת לעצמה חופש פעולה צבאי ואינה נסוגה מדרום לבנון. מצד שני, המשך התקיפות נגד כוחות ישראליים מזמין תגובות ישראליות נרחבות, שמובילות לעוד הרס ונפגעים.
מחיר ההרס כבר הפך כבד מאוד. שיקום לבנון ידרוש מימון עצום, שעשוי שלא להיות זמין במשך שנים ארוכות ואולי אף עשורים, גם אם ישראל תיסוג. למרות זאת, חיזבאללה אינו יכול לקבל את התנאים שעלו במגעים בין לבנון לישראל בוושינגטון, משום שהם פוגעים ביסודות תפיסתו האידיאולוגית והצבאית.
סיסמת חיזבאללה "נגן ונבנה" איבדה בפועל את תוקפה. יכולתו להרתיע את ישראל הפכה לנחלת העבר, וכך גם הבטחות השיקום, לנוכח ההרג, ההרס, העקירה והמשך הריסת הבתים, בזמן שהריסות אלפי יחידות דיור עדיין מונחות בשטח.
בסיכום הטור נטען כי המצב קשה עבור כל הצדדים, משום שאיש מהם אינו מצליח לייצר שינוי ממשי בשטח. יציאה מהמבוי הסתום תחייב ויתור פוליטי משמעותי מצד אחד השחקנים. אחרת, החלופה תהיה עוד סבבי לחימה - מקומיים ואולי גם אזוריים.
התרעות פיקוד העורף