אביו של חבשוש ז"ל העלה לרשתות החברתיות סטורי מרגש ובו כתב: "חברים יקרים, קציני צה"ל באו להודיע לנו הלילה את הבשורה המרה מכל. נוה הבן המתוק והיקר שלנו נהרג הלילה בלבנון. נשמח מאוד לראות את כולם ממשיכים לצאת לטיולים ולנסות להמשיך בשגרה ככל שניתן. על זה נוה שלנו נהרג. על מנת שנמשיך לחיות בארץ הזאת. בבטחה, בשמחה וברוגע".
בהלוויתו ספדו לו בני משפחתו:
"לפני כמה חודשים גילינו שאני בהריון. זאת הייתה הפתעה גמורה. לא הבנו איך בגיל 46 אשא בתוכי את ההיריון הזה, חשבנו מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו. ומאז שהקצינים דפקו בדלת ובישרו את הבשורה... בתוך החושך הגדול שנפל על חיינו, אני נושאת בתוכי חיים חדשים. כשנלקח לי ילד אהוב, הבן היחיד שלי, בין החיים יש בתוכי פעימת חיים שמכריחה אותי לקום בבוקר ולהמשיך לחיות. ההיריון הזה לא קל עבורי, הוא התחיל בקושי והמשיך בימים שבהם הלב שלי נשבר לרסיסים. אבל אני מבטיחה לך, נווה, שאשמור עליו מכל משמר. אולי כי אין לי כוח לאבד ילד נוסף, ואולי כי זו המתנה הקטנה שהשארת לי".
"מאז שעות הבוקר ביום חמישי היו לי כאבים חזקים כמו צירים, כאילו הגוף הרגיש והתכונן לפרידה ממך. נווה שלי, אני מבקשת ממך היום בקשה אחרונה של אמא: תשלח לי כוח, תעזור לי לקום בבוקר גם בימים שלא ארצה לקום. תעזור לי להיות האמא שנועם ונסיה צריכות עכשיו. תעזור לי לגדל אותן בשמחה ובאמונה, גם כשאני מרגישה שהלב שלי נשבר איתך. וכשתגיע לעולם אחותך הקטנה, תבקש עליה רחמים מלמעלה, תלווה אותה, תגן עליה, תעזור לי להיות אמא טובה גם בעבורה. תשמור בבקשה על הסבים והסבתות, על האחיות שלך, על אבא ועל כל המשפחה שלך שמתגעגעת ואוהבת אותך כל כך. תן לנו כוח לשאת את הכאב הזה ולהמשיך את החיים כשחלק מהלב שלנו לא נמצא".
"לפני שאני נפרדת ממך, אני רוצה להגיד לך תודה על הזכות להיות אמא שלך. אתה תהיה הבן שלי לנצח. אל הנער הזה התפללתי, ועל הנער הזה אמשיך להתפלל, לאהוב ולהתגעגע כל ימי חיי. ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך".
"נווה שלי, בני היקר, הבן היחיד במשפחה, היית לי שותף לאינסוף טיולים בארץ. חונכת לאהבת הארץ, אהבת אותה מאוד ושילמת את המחיר הכי יקר על מנת שנוכל להמשיך לצעוד בה לאורכה ולרוחבה. נווה היקר, הגיעו לכאן רבבות אנשים שבאו לחלוק לך כבוד אחרון, אבל לא כולם יודעים מי היית ואני רוצה לספר להם".
"היית מלאך שנשלח אלינו לזמן קצר מדי. שקט, ביישן, צנוע, מדבר מעט ועושה הרבה. תמיד ראית את האחר, תמיד חשבת על מי שסביבך לפני שחשבת על עצמך. האחרון שנשאר לכבות את האור. כך גם בטנק נשארת אחרון – את כולם זיהו לפניך, והיינו צריכים לחכות לך עד ממש היום בבוקר".
"ניסיתי להתקשר אליך כמה פעמים ולא ענית, אבל הסטטוס שלך בוואטסאפ נשאר אותו דבר: 'אל תבכה שזה נגמר, תחייך שזה קרה'. לא לחינם נפל נווה, אלא בשביל שנמשיך לצעוד פה בבטחה, שנמשיך לצמוח ולשגשג. על זה נווה נלחם ועל זה נווה נהרג. היום שבו נגזר עלינו לקבור אותך הוא היום הכי ארוך בשנה – היום שבו השמש עומדת דום ומצדיעה לך".
"כמה יש בך ניצוץ אלוקי. נווה בני האהוב, גיבור ישראל. כל החיים אני מנווט, קורא מפות, אבל עתה אני מרגיש שאבד לי המצפן. אני לא באמת יודע איך ממשיכים בלי החיוך שלך, בלי לדעת שעוד מעט תיכנס בדלת. אנא, נווה שלי, תאיר לנו את הדרך. תודה על הזכות להיות אבא שלך, תודה על האור שהכנסת לנו לחיים. אנו נמשיך לשאת אותך בכל שביל ובכל צעד, נמשיך לזכור אותך ולספר עליך".
:תשמור על אבא, על אמא ועל נסיה, ואני נשבעת לספר לאחותנו הכל עליך כשהיא תגדל. קשה לי לראות את האור עכשיו, תעזור לי. תודה על הזכות לקרוא לך אחי הקטן".
התרעות פיקוד העורף