הרעיון הבסיסי, שבו דובר כאן עוד מתחילת המלחמה, פשוט: אם חמאס מסרב להתפרק מנשקו, וארה"ב אינה מעוניינת בלחימה בעצימות גבוהה ומטילה רסנים, הרי שנישול חמאס מהנכס הגדול ביותר שלו - השליטה באוכלוסייה - הוא "ציר עוקף" שיכול להוביל לקריסתו או לכניעתו.
השיטה: מה צריך לעשות
המהפך בדעת הקהל בעזה: יש תנאים לביצוע
המספרים אינם משקרים, והם מגיעים מתוך סקרי העומק האותנטיים ביותר שנעשו ברצועה, כולל אלו של המרכז הפלסטיני למחקר ומדיניות, PCPSR. הנתונים מסקרים מראים כי למעלה מ-50% עד 60% מתושבי עזה, ובקרב צעירים האחוזים אף גבוהים בהרבה, מביעים רצון אקטיבי להגר אם הדבר יתאפשר להם.
לשם השוואה, לפני אוקטובר 2023 הרצון להגר עמד על פחות מרבע מהאוכלוסייה, ונחשב לטאבו חברתי ולאומי. אם בעבר חמאס מיתג כל מחשבה על עזיבה מרצון כסוג של בגידה ונטישה של המאבק, הרי שהמלחמה הממושכת, ההרס המערכתי של תשתיות המגורים, הרפואה והחינוך והיעדר אופק שיקום נראה לעין - שברו את הטאבו הזה.
משמעויות
החברה העזתית נמצאת במצב של אטומיזציה חברתית: הסולידריות הלאומית הרחבה נשחקה לטובת אסטרטגיות הישרדות אישיות ומשפחתיות. יחד עם זאת, השאיפה לעזוב נתקלת בחומה פוליטית וגיאוגרפית של מדינות האזור, בראשן מצרים, ושל מדינות המערב, שמערימות קשיים על יציאה וקליטה של פליטים מעזה. הדבר יוצר סיר לחץ פנימי חסר תקדים בתוך הרצועה.
לכן, לפי שעה, אם רוצים למגר את חמאס, צבא ושלטון בעזה, חיוני למצוא דרך לתעל את הכמיהה העזתית לחיים נורמליים לכדי מעשה אופרטיבי שישפיע על חמאס.
כיצד אפשר לעשות זאת?
מהלך כזה צפוי לייתר את חמאס - להפוך אותו למיותר. ריכוז האוכלוסייה במתחם גיאוגרפי מוגדר ומנותק משליטת חמאס, כמו "רפיח הירוקה" או "אזורים הומניטריים מבוצרים", בשילוב עם פתיחת "מסדרון יציאה" מבוקר להגירה, צפויים לשנות את כללי המשחק:
בשורה התחתונה, הכמיהה הציבורית העצומה בעזה לחיים נורמליים - אותה כמיהה שמתורגמת כיום לרצון עז להגירה - היא הנשק האסטרטגי החזק ביותר נגד חמאס. הפיכת האנרגיה הזו לניתוק האוכלוסייה מחמאס היא הדרך היחידה להביא את הארגון, בסופו של דבר, לנקודת השבירה; אולי גם זו שבה יבין שאין לו עוד מה לחפש ברצועה - מודל ביירות 1982.
כאשר האוכלוסייה תעבור בהדרגה ל"רפיח הירוקה", וחלק ניכר מהשכבה המשכילה, הצעירה והיצרנית יבחר להגר למדינות קולטות, חמאס יחווה "מוות קליני" של "פרויקט השלטון" שלו בעזה.
היעדר שימוש אפקטיבי בכלי זה עד כה, והתמקדות במאמץ הצבאי בלבד, האריכו את משך המלחמה ברצועה. אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא - והפעם במעורבות ובביצוע בינלאומיים, ותחת לגיטימציה בינלאומית. לישראל זה משמעותי. כדאי להתחיל בהקדם.
התרעות פיקוד העורף