טראמפ הוא איש עסקים, בעל מבנה אישיות שנותח על ידי מערכת הביטחון כנרקיסיסטי ילדותי. כלומר, הקו האדום של טראמפ הוא שלא ירמו אותו בעסקה קטנה כגדולה. לא ברור כרגע אם פני ארה"ב למלחמה עצימה, או רק כמה ימי קרב, או בכלל הפעלת לחץ על איראן. כרגע על השולחן כמה אופציות שמונחות בפני האמריקאים: ביטול הסכם ההבנות, עצירת שחרור חשבונות הבנק המוקפאים, הטלת מצור ימי על איראן, ועד תקיפות מוגבלות או אף נרחבות באיראן.
כרגע הכול מונח תחת ידיו של הנשיא האמריקאי. ישראל היא מחוץ למשחק, היא על תקן צופה מהצד. ישראל מקווה שהאמריקאים יבצעו מהלך משלים למלחמת "שאגת הארי". מבחינת ישראל יש כמה נקודות שחייבים לשנות: הראשונה, למחוק לאיראנים את המחשבה שהם ניצחו במערכה. השנייה, פירוק איראן מיכולת גרעינית, כולל החרמה של האורניום המועשר. שלישית, ישראל דורשת פגיעה נוספת ביכולת הבליסטית של איראן. רביעית, ישראל הייתה רוצה לראות את קריסת משטר האייתולות.
העניין כרגע הוא שלישראל אין באמת אוזן שמקשיבה, לא בבית הלבן בוושינגטון ולא במקומות אחרים. במקביל, האיראנים לא באמת מתכוונים לקבל את רצונות ארה"ב והעולם החופשי. אין מצב שהם ימסרו את האורניום המועשר. הם לא יוותרו על מערך הטילים הבליסטיים, כמו גם שהם ישמרו את הפרוקסי שלהם בלבנון, עזה, סוריה, עיראק ותימן. לכן העניין של סבב לחימה הוא ריאלי במיוחד, רק לא ברור באיזו עוצמה ומתי בדיוק.
התרעות פיקוד העורף