החל מנובמבר 2006 משובצות נשים לתפקידי לחימה באיסוף הקרבי. יחידות אלה כפופות לפיקודים המרחביים ופרושות לאורך הגבולות. תפקיד הלוחמות והלוחמים מתמקד באיתור איומים והתרעה עליהם, בהכוונת גורמי אש ובסיכול סיכונים. הכשרת לוחמי האיסוף הקרבי נמשכת כשמונה חודשים והפעילות שהם מבצעים מורכבת ומסווגת. המסלול שעוברות הלוחמות זהה למסלול הלוחמים, ולרוב הן משובצות בפלוגות לוחמים.
לאחר פרוץ מבצע "שאגת הארי" נכנסה פלוגת לוחמות האיסוף הקרבי הראשונה היישר למערכה מול חיזבאללה. בפעם הראשונה נכנסו לוחמות בגזרת הצפון לתמרון בלבנון בפלוגה הומוגנית, נשית ("פלוגה מגדרית", קוראים לזה בצה"ל). פלוגת הלוחמות שאליה משתייכות ליאל ונועה היא פלוגת פיילוט שנוצרה לפני כארבעה חודשים.
סמ"ר ליאל, המפק"צית: "התפקיד שלנו הוא לאסוף מידע מודיעיני על האויבים בכל הגבולות באמצעים שונים ומתוחכמים. אנחנו מספקות לכוחות תמונת מצב. כשאני הגעתי לגדוד הייתי עם שתי בנות נוספות, ולא העליתי אז בדעתי שפלוגת לוחמות תהיה אופציה. אבל מרגע שהבנתי שזה קורה רציתי להיות שם. גם כי זה חדש, גם כי זה אתגר להביא בנות לגזרה חדשה ולגדוד חדש, ואת האתגר הזה הייתי מוכנה לקחת בשתי הידיים.
"הייתה אמורה להיות לנו הכשרה מבצעית מסודרת במשך כמה שבועות, אבל המבצע התחיל ונקראנו לפעילות. את מקבלת משימה, מגיעה לשטח ומתעסקת בעיקר ברחפנים, שבעזרתם את מחפשת דברים חשודים ואנשים חשודים. בהתחלה, כל הסתובבות במרחב היא חשודה. היום חזרנו למצב שלפני הלחימה, שבו אנחנו מחפשים חמושים. מלבד הרחפנים יש לנו אמצעים נוספים, אנחנו כל הזמן משתדרגים. בחודשים שאנחנו שם סגרנו הרבה מעגלים וחיסלנו הרבה מחבלים".
"סיימנו את ההכשרה, היינו אמורות לצאת לרגילה לפני העלייה לקו, ואז הוקפצנו למלחמה", משחזרת רב"ט נועה. "לקח לנו זמן לעכל שאנחנו במלחמה, לקח לנו זמן להתרגל אחת לשנייה. בהתחלה פחדתי. את לא מבינה איך מתנהל כל הדבר הזה. זה היה מלחיץ, אינטנסיבי. אבל ככל שאנחנו יותר זמן בפעילות, את נרגעת, מבינה יותר את הגזרה ומבינה מה צריך לעשות. יש משימות שנמשכות כמה שעות ויש משימות שנמשכות כמה ימים ואפילו שבועות. יש באיסוף הקרבי קטע פיזי שאין בהרבה תפקידים - אנחנו סוחבות הרבה ציוד וצריכות לבנות לעצמנו עמדות הסוואה בשטח וכמובן להסתיר את הכלים שאנחנו נושאות איתנו. אנחנו מכינות הכל מראש ועם הזמן הבנו שאנחנו הכי טובות יחד".
הכי לוחמת שאפשר להיות
בין משימה למשימה הן מתכוננות למשימה הבאה, ומתנהלות גם במגורים בנוהל קרב. נועה: "לחברות בצוות אני יכולה להגיד הכל בפנים. אנחנו עוברות הכל יחד, ממש אחיות. אם מישהי חולה, כולנו מטפלות בה, מביאות לה מה שהיא צריכה. לפעמים אנחנו נשארות שבת אחת בשביל השנייה כדי לעזור בפעילות, ואם מישהי קיבלה עונש ויש לה שעות ביציאה - נישאר איתה. אנחנו גם מתכתבות בקבוצת הוואטסאפ ומשתדלות להיפגש גם באזרחות. זה שונה, זה יותר כיף - אנחנו הולכות לים יחד, נפגשות בבית של מישהי".העובדה שמדובר בפלוגת פיילוט, נועה אומרת, תרמה לעניין שהיא גילתה בפעילות. "מבחינתי זה ברור שאנחנו עושות הכל, שאנחנו יכולות הכל כמו הבנים ואפילו יותר. אבל יש דברים שיותר כיף לעבור יחד, רק בנות".
בעשור שעבר מאז גיוסה של רס"ן ליהי חלו בעיניה שינויים משמעותיים בנושא השירות הקרבי של נשים וגם ביחס אליהן במערכת. "בזמנו חשנו שבוחנים אותנו. היום זה מובן מאליו שאנחנו לוחמות ומפקדות על בנים, זה לא חריג בעין לאף אחד", היא אומרת. "אני חושבת שגם המלחמה תרמה לזה. לצערי, האומץ של הלוחמות יצא החוצה מאז 7 באוקטובר. מה שאני הכרתי מהיומיום שלי קיבל פתאום תוקף, חבל שבנסיבות האלה. בנוסף, היום כבר לא חריג לראות אישה סביב שולחן הדיונים. אם בעבר, כשנכנסתי לדיון הייתי האישה היחידה והרגשתי שעושים לי טובה, היום אני נכנסת בראש מורם ויודעת שאין אופציה אחרת. יש לנו יתרונות מגדריים - בנגישות, בראיית דברים, בירידה לפרטים, ביכולת להכיל המון מידע וביכולת להיות אוזן קשבת ולתמוך".
התרעות פיקוד העורף