אז התייחס השופט לטענת הנאשם כך: "בפתח הישיבה היום הנאשם העלה, פעם נוספת, טענות בקשר ליחס שקיבל מאת שרות בתי הסוהר במהלך המעברים וכן בעת שהותו במעצר. אין זו פעם ראשונה שטענות אלה עולות על ידו. ביקשתי כבר בעבר את תגובת שב"ס בהקשר זה, ממנה אני למד שאין להם ידיעות או תלונות מצידו".
עוד הוסיף השופט: "יצוין שתלונותיו נשמעות בבית המשפט, ודי בהן כדי להצדיק בחינה ראשונית של הדברים. אינני קובע כי תלונותיו של המשיב נכונות או אינן נכונות. עניינים אלה צריכים להיבדק. הוא חוזר על טענותיו כשהוא מגיע לאולם בית המשפט. לא ניתן להתעלם מהן.
"עוד שמעתי כי נמנע ממנו מזון משך 36 שעות. זו טענה שלא אמורה להישמע בידי עצור או בכלל בידי אף אחד. כך או כך, נדמה לי שראוי לחזור למושכלות יסוד ולחדד את הדברים הברורים והידועים: חובתן של הרשויות לנהוג בעצור באנושיות, ולשמור על כבודו ועל גופו. עובדת היותו של אדם במעצר איננה שוללת ממנו את זכויותיו הבסיסיות כאדם".
בהמשך פירט השופט מאור את מהותן והבסיס החוקי עליהן נשענות זכויות אלה: "הפגיעה הטבועה במעצר היא בראש וראשונה בחירותו. אין בה כדי להטיל פגיעה בגופו או בכבודו. עיקרון זה מעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ומחייב את הרשויות גם, ואולי במיוחד, ביחסם למי שנחשדים בביצוע עבירות חמורות.
"חומות בית המעצר מפרידות בין העצור לבין חירותו, אך אין הן חוצצות בינו לבין צלמו. בית מעצר אינו אמור להיות מקום נוח או נעים. אולם, מעצר איננו עונש. תנאי מעצר אינם יכולים לשמש אמצעי ענישה, השפלה או אלימות.
"דווקא במקרים בהם המעשים המיוחסים לעצורים מעוררים סלידה וכאשר האווירה הציבורית כלפיהם עוינת, אנו כחברה נבחנים באמת; לא בהצהרותינו על ערכים דמוקרטיים, מוסריים ויהודיים אלא בנכונות שלנו לקיימם גם כלפי מי שמבצע כנגדנו כחברה עבירות.
"הפגיעה בכבודו של העצור אינה פוגעת בו בלבד, היא פוגעת גם בדמותה הערכית והמוסרית של החברה כולה ובאופייה של המדינה כיהודית ודמוקרטית. עוד שמעתי שלא התאפשר למשיב להניח תפילין היום, ואני מורה לשב"ס לאפשר לו לעשות כן. סוף דבר," סיכם השופט, "מוצע שרשויות שב"ס יבחנו את טענותיו בכובד ראש ויגישו הודעה מתאימה לבית המשפט, וזאת בתוך 7 ימים," סיכם השופט.
התרעות פיקוד העורף