תחילה דרשו כי ההליך ייעשה בצורה מדורגת ובמקביל ליציאת כוחות צה"ל מן הרצועה. אנשיהם ימסרו את נשקם בגזרה כלשהי, ובתמורה ייצא צה"ל מגזרה שהחזיק. כך גזרה מול נסיגה וחוזר חלילה, עד למסירת כלל סוגי הנשק, ובמקביל נסיגה מוחלטת של צה"ל. כל זאת לפי לוחות זמנים ואזורים גיאוגרפיים שנקבעו מראש.
את הנשק ימסרו אנשי חמאס לצבא הרב־לאומי, המצוי בימים אלה בתהליך הקמה. הצבא הזה יפעל תחת אחריותה של ממשלת המומחים הפלסטינית. ראשי חמאס דרשו כי הנשק יושמד מחשש שייפול לידי צה"ל. הם אפילו דיברו עם המתווכים על הדרכים לכלותו, באמצעות התכה או יציקתו בבטון.
לעת עתה הביע צבא מרוקו הסכמה לשלוח מאות מחייליו למלא את המשימה. כמותו גם צבא אוגנדה. יחד מדובר בכמה מאות חיילים בשלב הראשון. האמריקאים טוענים כי מדינות נוספות הסכימו לשלוח חיילים, והם חותרים למלא את השורות ב־5,000 מהם.
לאחרונה הושלמה הקמתו של כפר מגורים לחיילים של הצבא הזה במחנה "אמיתי" של צה"ל ליד קיבוץ כרם שלום. על פי התוכנית, הצבא הרב־לאומי יתפוס את מקומו של צה"ל בגזרות שמהן ייסוג ויחצוץ בינו לבין האוכלוסייה הפלסטינית.
ביטחון אישי ותעסוקתי
לצד הצבא הרב־לאומי תוקם המשטרה הפלסטינית החדשה, שתחליף את משטרת חמאס. 2,000 מאנשיה כבר נבחרו, ואת פעילותה תממן ממשלת איחוד האמירויות. זו הייתה משימתו של הבכיר הפלסטיני מוחמד דחלאן. שני הגופים הללו יפעלו באחריות ממשלת המומחים הפלסטינית שתחליף את שלטון חמאס. חמאס הסכימה למסור לידה את השלטון וניאותה לכניסת הצבא הרב־לאומי ולהקמת המשטרה החדשה.
כך מבטיחה מועצת השלום לאנשי חמאס ביטחון אישי לאחר שייפטרו מן הנשק, ובצידו ביטחון תעסוקתי כתמריץ להרחיקם מעיסוק בטרור. בעתיד מתוכננות לקום גם ועדות פיוס להפחתת המתח בחברה העזתית.
נוסף על כל זה הבטיחו המתווכים והבית הלבן לדאוג לפירוק המיליציות הפרו־ישראליות מנשקן. אלו ארבעה או חמישה כוחות חמושים שהקימה מערכת הביטחון ברצועה. הם פועלים לאורך הקו הצהוב, עשרות חמושים בכל מובלעת.
הרעיון הוא כי הנשק היחידי ברצועה יהיה חוקי, בבעלות הריבון בלבד, שהוא ממשלת המומחים. מבחינת זכות ההתאגדות, חמאס תורשה להתקיים כמפלגה פוליטית בלבד ואף להתמודד בבחירות במסגרת מוסדות הרשות, אם תרצה.
אנשי מועצת השלום משוכנעים כי אין מדובר בתרגיל של חמאס, אלא בהסכמה כנה למסור את הנשק בידיעה כי לא יחזור לידיהם. אבל הם יודעים כי המבחן האמיתי יהיה ביישום ולא על הנייר.
על כן הם ניסחו תוכנית שאיננה בנויה על האמון שממילא איננו, אלא על מחויבות ביצועית. גוף ביצועי מטעמם (מועצת היישום והאימות) יפקח על שני הצדדים ויקבע אם כל אחד מהם מילא את חלקו בגזרת השטח הנדרשת. רק לאחר שייתן את אישורו, יתבקש הצד השני לנקוט פעולת גומלין.
המצב הגרוע אי פעם
פרשנים פלסטינים ומומחים לענייני חמאס באזור עסקו השבוע בניסיון להסביר את הצעד שהוביל אל־חיה. כולם תמימי דעים כי מצבה של התנועה גרוע מאי פעם. אם נדמה את הלחימה ברצועה למשחק שחמט, צה"ל כפה עליה מט. מפקדי הזרוע הצבאית נכתשים בהתמדה ללא יכולת תגובה אמיתית, ואם המציאות תימשך כמו שהיא, בתוך כמה שנים ממילא הם יחוסלו.
בעשרת החודשים מאז שהוכרזה הפסקת האש, נהרגו ברצועה 1,200 פלסטינים, רובם חמושי חמאס. איראן, התומכת הצבאית הגדולה, נחלשה ואף התרחקה. הציבור תוהה מה עשו ותובע מהם לשקם מהר ככל האפשר את הרצועה החרבה.
"שני הצדדים מרוויחים", אמר לי עיתונאי פלסטיני שמכיר את הנהגת חמאס מבפנים, "ישראל מרוויחה את חילופי השלטון ברצועה ופירוזה מנשק, וחמאס מרוויחה את נסיגת ישראל ופירוק המיליציות שלה. יש פתרון לבעיית התעסוקה שלהם, ומכאן דרכם סלולה למלא תפקיד פוליטי".
התנאי שהציבו - נסיגה מתא שטח תמורת מסירת הנשק בגזרה מוגבלת וכן הלאה – נועד להגן עליהם מפני תסריט כזה. ישראל הגיבה בסירוב גם לצעד המקדמי שקבעה מפת הדרכים, והוא הפסקה הדדית של כל הפעילות הצבאית. עם זאת, החל מיום שני השבוע, ובלי להכריז על כך בריש גלי, הוריד צה"ל פרופיל בלחימה ברצועה.
בהיסטוריה של הסכסוך, הצהרת חמאס על נכונותה למסור את הנשק היא צומת דרכים מפתיע ואולי גם משנה משחק. והנה, בתוך שלושה ימים בלבד, בשבתו פנים אל פנים מול ניקולאי מלאדנוב, דחה נתניהו את מפת הדרכים והסיר אותה מן השולחן.
זו תוכנית רצינית ומפורטת, המוגשת בידי ידידי ישראל, ונכון לבדוק אותה לעומק בטרם נגלגל את מנסחיה מכל המדרגות. יש להתפלא גם על מאמצי הממשלה להרחיק את היוזמה מסדר היום הציבורי ולהצניעה. הסכמת חמאס להפקיד את הנשק בידי אחרים היא הישג ישראלי ראוי לציון, ומבחינתנו, המשך המלחמה באמצעים אחרים.
התרעות פיקוד העורף