הכוח כלל מרכיבי אוויר, ים, הגנה אווירית, מודיעין, שריון, חי"ר, הנדסה, כוחות מיוחדים ומשטרה צבאית. חמיימים שימש מוקד להפעלת הכוח האווירי הרוסי ולמפקדת התיאום עם ישראל, ואילו טרטוס העניק לרוסיה עוגן ימי אסטרטגי במזרח הים התיכון ומרכז לוגיסטי ומודיעיני.
הנוכחות נשענה על הסכמי חכירה ארוכי טווח שהעניקו למוסקבה שליטה נרחבת במתקנים. היא אפשרה לרוסיה להגן על משטר אסד, להשפיע על בניין הכוח הסורי ולהתחרות באיראן על מוקדי כוח במדינה. מנגד, הצבת כוחות רוסיים בקרבת יעדים איראניים הגבילה את חופש הפעולה הישראלי וחייבה הפעלת מנגנון תיאום למניעת חיכוך.
כבר לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ב־2022 ניכרו סימנים לצמצום מסוים של הכוח ולהעברת חיילים וקשב לזירה האוקראינית. עם זאת, הערכת מרכז עלמא הייתה שרוסיה תוסיף לראות בסוריה נכס אסטרטגי ולא תוותר עליה.
המצב לאחר נפילת המשטר
ניתוח מכון וושינגטון שפורסם ב־27 ביולי קבע כי רוסיה איבדה את מעמדה ההגמוני בסוריה, אך הסתגלותה למציאות החדשה הייתה מהירה. רוסיה מבקשת להישאר אחד מכמה שחקנים המתחרים על השפעה בסוריה, אך היא אינה עוד הפטרון הצבאי והמדיני הדומיננטי של השלטון.
ההנהגה הסורית החדשה מתקרבת לארצות הברית ולמערב, אך אינה מעוניינת בניתוק מלא מרוסיה. רוסיה עדיין מחזיקה בנכסים משמעותיים: זכות וטו במועצת הביטחון, אספקת חיטה ואנרגיה, יכולת לתחזק ציוד צבאי רוסי וסובייטי, וקשרים בתחומי המטבע והפוספטים. נוסף על כך, הממשלה הסורית החדשה ירשה חוב של כ־1.2 מיליארד דולר לרוסיה.
למרות זאת, סוריה פועלת לצמצום התלות. היא בוחנת חלופות להדפסת מטבע באיחוד האמירויות ובגרמניה, ולפי דיווח נוסף הסכימה להפחית באופן דרסטי את יבוא הנפט הגולמי הרוסי במסגרת שיחותיה עם ארצות הברית על הסרת הסנקציות שנותרו עליה. מהלך זה עשוי להחליש מנוף השפעה מרכזי של רוסיה, אך הוא גם עלול ליצור מחסור אנרגטי בסוריה אם לא יימצא מקור חלופי.
התשתיות האזרחיות, ובהן נמל התעופה בחמיימים והרציף הימי המסחרי בטרטוס, יועברו בהדרגה לניהול ממשלת סוריה. המתקנים הצבאיים יוסבו למרכזי אימונים והכשרה משותפים. בנוסף, רשות התעופה האזרחית הסורית כבר קיבלה מידי רוסיה את נמל התעופה הבינלאומי של לטקייה שבמתחם חמיימים והחלה לפעול להשמשתו לטיסות אזרחיות. התהליך אמור להסתיים בתוך שלושה חודשים.
אם ההסכם ייושם במלואו, מדובר בשינוי מהותי לעומת תקופת אסד: רוסיה מאבדת את השליטה הבלעדית בתשתיות אסטרטגיות, אך משמרת דריסת רגל צבאית ומקצועית מסויימת באמצעות מנגנוני אימון משותפים. כך דווח על ידי המינהל הנשיאותי של רוסיה ב-28 בינואר 2026.
בשטח מאזן הכוחות השתנה לטובת סוריה. בתקופת אסד העניקו הסכמי החכירה לרוסיה שליטה ארוכת טווח במתקנים ללא תמורה משמעותית. ההסדר החדש, לעומת זאת, משיב לממשלה הסורית שליטה בתשתיות אזרחיות ומצמצם את האוטונומיה הרוסית. דמשק אינה מנתקת את הקשר, אלא משתמשת בהתקרבות למערב כדי לשפר את תנאיה מול מוסקבה.
מוקד ההשפעה הרוסי עובר מהפעלת כוח ישירה לתלות מוסדית בבניין הכוח. תחזוקת אמצעי הלחימה, הכשרת הצבא, אספקת חלפים והקשרים עם הקצונה הסורית עשויים להפוך לכלים חשובים יותר ממספר החיילים או המטוסים בשטח. צמצום יבוא הנפט הרוסי הוא המבחן המרכזי. אם סוריה תצליח למצוא ספקים ומקורות מימון חלופיים, ייחלש מנוף רוסי חשוב. אם החלופות לא יספיקו, התלות האנרגטית עלולה להימשך גם לצד ההתקרבות למערב.
מבחינת ישראל מסתמן צמצום אפשרי בסיכון לחיכוך ישיר עם כוחות רוסיים. מעבר ממתקנים מבצעיים בשליטה רוסית למרכזי אימון משותפים עשוי להקטין את מגבלות התיאום שהשפיעו בעבר על פעילות ישראל בסוריה. עם זאת, נוכחות מדריכים, מערכות רוסיות וקשרי מודיעין מחייבת לבחון מחדש את מנגנוני מניעת החיכוך ולא להניח שהם התייתרו.
רוסיה של תקופת אסד הייתה כוח צבאי דומיננטי, בעל בסיסים אוטונומיים ויכולת השפעה ישירה על הזירה הסורית. רוסיה שלאחר נפילת משטר אסד מסתמנת כשחקן מוגבל יותר: היא מאבדת שליטה בתשתיות ובמדיניות הסורית, אך שומרת על השפעה באמצעות אימון צבאי, תחזוקת נשק, קשרים כלכליים ומעמדה הבינלאומי.
ההסדר החדש אינו מסמן את סופה של הנוכחות הרוסית בסוריה, אלא את הפיכתה מנוכחות של מעצמה מגינת־משטר לנוכחות מותנית, משותפת ונתונה למשא ומתן.
המבחן המרכזי בשלושת החודשים הקרובים יהיה הפער בין ההצהרות לבין היישום בפועל: היקף הכוח הרוסי שיישאר, מעמד המתקנים הצבאיים, חופש הגישה הרוסי לנמל ולשדה התעופה, ויכולתה של דמשק להחליף את התלות הכלכלית והאנרגטית במוסקבה.
התרעות פיקוד העורף