"טורקיה מנצלת את השינויים במזרח התיכון ואת התחרות שמתנהלת בין המעצמות על עיצוב הסדר העולמי, כדי לבסס את מעמדה ככוח אזורי מוביל", אומר בן שבת. לדבריו, "תהליך זה, יחד עם שאיפותיו של ארדואן והעוינות שלו כלפי ישראל, אכן מעלה את פוטנציאל החיכוך וההתנגשות האסטרטגית עם ישראל. אנחנו רואים זאת בכמה מוקדים".
בן שבת מצביע גם על מה שהוא מגדיר כתהליך רחב יותר של התגבשות בריתות אזוריות. לדבריו, חתימת "הסכם ההגנה המשותף של מכה" בין טורקיה, סעודיה ופקיסטן משקפת את עלייתו של ציר סוני מרכזי, שנועד לספק הגנה הדדית ויציבות אזורית ללא תלות מלאה בוושינגטון ומציב את טורקיה בעמדת הנהגה מדינית וצבאית.
לדבריו, לצד המהלכים המדיניים והצבאיים, טורקיה מנהלת גם מערכה משפטית ותודעתית נגד ישראל: "טורקיה מפעילה כיום מערכה כוללת למיסוד ההאשמות נגד ישראל באמצעות שורת צעדים והליכים משפטיים. זאת כדי למצב את ישראל כעבריינית בינלאומית שפעולתה חורגת מהנורמות הבסיסיות ומהדין הבינלאומי".
"טורקיה איננה איראן"
עם זאת, הוא מבקש להבחין בין אנקרה לטהרן. "טורקיה איננה איראן", הוא מדגיש. לדבריו, אנקרה ממשיכה לאפשר את זרימת הנפט האזרי לישראל, אינה חוסמת באופן גורף את המרחב האווירי שלה בפני טיסות ישראליות ושומרת על נציגות דיפלומטית בישראל. גם ערוצי הקשר בין המדינות לא נעלמו. שר החוץ הטורקי הקאן פידאן וראש המודיעין איברהים קאלין מוכרים היטב למקביליהם בישראל, והיחסים – אף שהם נמצאים במשבר עמוק – עדיין אינם מנותקים.
לכן, לדבריו, האתגר האסטרטגי של ישראל אינו למנוע את הפיכת טורקיה מידידה ליריבה – תהליך שכבר התרחש במידה רבה – אלא למנוע מהיריבות להפוך לעימות צבאי.
"עימות עם אנקרה יהיה מדרגה אחרת לחלוטין"
סיטרינוביץ' מזכיר כי טורקיה היא חברת נאט"ו, כי ארדואן מקיים מערכת יחסים קרובה עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וכי יכולותיה הצבאיות גדולות ומתקדמות משמעותית מאלו של כל יריב מדינתי שישראל התמודדה איתו בעשורים האחרונים.
לדבריו, עימות ישיר עם אנקרה יהיה "מדרגה אסטרטגית שונה לחלוטין". הוא סבור כי הפעילות הישראלית בסוריה מסכנת את מערכת היחסים המעורערת ממילא, במיוחד כאשר אין כיום מנגנון אפקטיבי לניהול המתיחות ולמניעת חיכוך צבאי. במקום להסתפק באיומים ובתקיפות בסמוך לאזורים שבהם קיימים אינטרסים טורקיים, הוא מציע לישראל לבסס ערוץ תקשורת ישיר עם אנקרה ולנסות לגבש הבנות באשר לכללי המשחק בסוריה.
סיטרינוביץ' מזהיר גם מפני הצגתו של אחמד א-שרע כשלוחה טורקית. לדבריו, א-שרע אמנם נשען במידה רבה על תמיכתה של אנקרה, אך בין הצדדים קיימים גם אינטרסים שונים ומוקדי מתח.
"החשש הישראלי עלול להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה"
להערכתו, המשך האיומים והפעילות הצבאית הישראלית עלול ליצור נבואה שמגשימה את עצמה: החשש הישראלי מפני התבססות טורקית עוינת עלול להוביל לפעולות שיגרמו לטורקיה עצמה לראות בישראל איום – ולהעמיק בתגובה את מעורבותה הצבאית בסוריה.
אין פירוש הדבר, הוא מדגיש, שישראל צריכה להתעלם מהאינטרסים הביטחוניים שלה או "להתרפס בפני אנקרה". הדרך לשיקום היחסים עוד ארוכה ותלויה במידה רבה גם בעתיד המדיניות הישראלית בעזה, אך פעילות צבאית ללא דיאלוג מדיני עלולה להחריף את העימות שלא לצורך.
"כאשר הברירה היא בין תקיפת מספר מטוסים שבקושי מסוגלים להמריא לבין ניסיון להגיע להבנות עם טורקיה בנוגע לאופי מעורבותה בסוריה, הסתמכות בלעדית על כוח צבאי מסכנת את האינטרסים הישראליים", כתב.
לדבריו, טורקיה אינה עומדת להיעלם מסוריה. אם אנקרה תחליט לחמש את א-שרע, היא תוכל לעשות זאת גם ללא הסכמה ישראלית. השאלה המרכזית היא האם הדבר יתרחש במסגרת של הבנות וכללי משחק, או בתוך דינמיקה של הסלמה שבה כל צד מפרש את פעולות האחר כהכנה לעימות.
לא בהכרח "ציר סוני" נגד ישראל
סיטרינוביץ' מסתייג גם מהתפיסה שלפיה טורקיה בונה בהכרח "ציר סוני" שנועד להחליף את הציר השיעי בהובלת איראן. לדבריו, לאנקרה שאיפות אזוריות משמעותיות משלה וחלקן בהחלט מתנגשות עם האינטרסים הישראליים, אך לשתי המדינות יש גם אינטרס אסטרטגי משותף: אף אחת מהן אינה מעוניינת בחזרתו של משטר איראני חזק ובעל השפעה מכרעת במזרח התיכון.
לכן, לשיטתו, ישראל צריכה לשלב בין הרתעה צבאית, דיפלומטיה ומנגנונים שיאפשרו לנהל את החיכוך. "סוף מעשה במחשבה תחילה", סיכם. "דווקא משום שטורקיה היא כוח אזורי משמעותי, ישראל צריכה לשלב הרתעה צבאית עם דיפלומטיה ומנגנונים לניהול חיכוך. בסוריה, הפער בין הפגנת כוח לבין הידרדרות לעימות שאיש מהצדדים אינו באמת רוצה עלול להיות קטן מאוד".
"נתניהו מבקש להבהיר ששום דבר לא מגביל אותו בסוריה"
לדבריו, ישראל הכינה בתקופה האחרונה את הקרקע להסלמה בשלושה מישורים: שיח פוליטי המציג את א-שרע כאויב; פרסומים מודיעיניים על דאגה ישראלית מהאצת בניית היכולות הצבאיות הסוריות – דאגה שלטענתו היא "מלאכותית ומוגזמת" ונועדה להצדיק את ההסלמה – וכן החרפת הרטוריקה נגד טורקיה ותפקידה בסוריה. עלוש טוען כי הרגיעה היחסית בחודשים האחרונים יצרה את הרושם שעמדתו של טראמפ מגבילה את חופש הפעולה הישראלי בסוריה, וכי נתניהו מבקש כעת להבהיר כי אינו רואה עצמו מוגבל בזירה.
לדבריו, גם ההתקרבות המואצת בין טורקיה לסוריה היא גורם מרכזי. היחסים בין המדינות, לדבריו, מתפתחים במהירות ונהנים מעמדתו של טראמפ, ונתניהו מבקש לשבש את התהליך לפני שיתבסס ויהפוך למציאות שיהיה קשה לשנות בעתיד. עלוש אף קשר את המהלך למערכת הבחירות בישראל וטען כי הלחץ האלקטורלי משפיע על החלטותיו של נתניהו: "הקלפי נותרת הגורם שמפעיל כיום את הלחץ הגדול ביותר על נתניהו. והוא מחפש מלחמה נוספת".
כך, בעוד בן שבת מצביע על התחזקות טורקית שמחייבת את ישראל לשמור על נכסיה הביטחוניים ולא להסתמך על הסכמים בלבד, סיטרינוביץ' מזהיר מפני הידרדרות שתהפוך יריבה אזורית לאויבת צבאית, ועלוש רואה בתקיפות ניסיון ישראלי לבלום את ההתבססות הטורקית-סורית. שלושתם מסכימים לפחות על דבר אחד: סוריה הופכת במהירות לזירה המרכזית שבה נפגשים האינטרסים של ישראל וטורקיה – והמרווח לטעות הולך ומצטמצם.
התרעות פיקוד העורף