"יום בהחלט מרגש שתפס את כולנו בהפתעה", אמר כאלו. "זה החלל האחרון ממלחמת לבנון הראשונה. החזרתו היא ביטוי למחויבות העמוקה של מערכת הביטחון להשבת החללים, בדרך לא דרך. התפנית המרכזית בפרשה הזאת התחוללה לפני כעשור".
בהמשך סיפר: "שנים של מאמצים לנסות לשפוך אור על גורלם של הנעדרים. לפני עשור הוקם צוות שאיגד את כל השחקנים והיכולות לשולחן אחד וחולל תהליך עמוק וארוך. בסופו של דבר הקמנו אופרטור בשטח, והעניין של להניח רגל בלב דמשק בעידן של אתגר אסד היה אתגר עצום בפני עצמו, מעבר לאתגר המודיעיני".
בשל אילוצי הצנזורה כאלו לא מסר את כלל הפרטים, אך ציין: "מדובר באירוע אחר בזירת הקרב. שלושה ק"מ דרומית באותו יום קשה ב-11 ביוני 82', והנגזרת של הדבר הזה, והיא חשובה להבנת הפרספקטיבה ההיסטורית. המעורבים, ההקשר הגיאוגרפי, והמקום אליו הובל כל השלל הצה"לי שנבזז בעקבות הקרב הקשה בסולטן יעקב, הביאו לכך שהנסיבות בהן כץ נשלף משדה הקרב היו שונות".
"זה מסע סיזיפי", אמר. "לפעמים אפל וקשה. הציבור בישראל נחשף רק כשאפשר להביא את הבשורה לעם, וקודם כל למשפחה. זה חלק מהטרגדיה שיש לפעמים". על התחושות של המעורבים במבצע אמר: "התרוממות נפש והתעלות אל מול משימות חשובות".
עוד הוסיף: "יש משהו במשימה של שבויים ונעדרים שיש בה את המימד הערכי והרגשי העמוק. אצל כל מי שאני מכיר שנגע בפרשה לאורך שנים, והקרדיט נתון למבצעים בעת הזו באותו מירוץ שליחים, הלכלוכית הזאת, והלב הנרגש למול ההתרגשות העצומה שיש במהלך כזה, יש בו חיבור הכי עמוק להיותנו יהודים וישראלים במציאות הכל כך ייחודית ומורכבת שלנו".
כאלו גם השווה בין הכאוס בזירת הקרב בסולטן יעקוב לבין אירועי 7 באוקטובר: "בדמיון ל-7 באוקטובר, גם שם כשהכאוס החל והיה בלבול מרגע שהובן שצה"ל מצוי בנחיתות בשטח, גם אז האספסוף וההמון הגיעו למרחב. בזזו את הטנקים, את הציוד הצה"לי, וגם גופות הנעדרים אבדו במסלולים שונים. היום נסתם הגולל באיתור המסלול השלישי, של יהודה כץ".
התרעות פיקוד העורף