לדברי ויינברג, האיום המיידי יותר עשוי להגיע דווקא מהים. הוא מצביע על התחזקותו המתמשכת של הצי הטורקי ועל המתיחות סביב מאגרי הגז במזרח הים התיכון. לפי הנתונים שהציג, לטורקיה עשרות פריגטות, משחתות וכלי נחיתה אמפיביים, לצד 12 צוללות, והיא בונה שש צוללות נוספות ו-24 פריגטות ומשחתות חדשות. מנגד, חיל הים הישראלי קטן משמעותית: לפי הטור, הוא מפעיל 15 ספינות טילים, שש צוללות וכ-12 ספינות סיור. ישראל צפויה להוסיף גם מסוקים ימיים למערך ההגנה שלה.
אנקרה בונה מחדש את סוריה – ובירושלים רואים איום
בירושלים מסתכלים על אותה התפתחות מזווית שונה לחלוטין. החשש הוא שצבא סורי חדש, שייבנה בעזרת טורקיה ויהיה תלוי בה מבחינה מבצעית וטכנולוגית, יעניק לאנקרה עומק אסטרטגי חדש מול ישראל ואף יגביל בעתיד את חופש הפעולה של חיל האוויר. מדובר מבחינת ישראל בתוצאה מורכבת של שינוי שבחלקו דווקא שירת את האינטרסים שלה.
איראן ורוסיה נחלשו מאוד בסוריה, אך אל הוואקום שנוצר נכנסה טורקיה. בניגוד לאיראן, קשה הרבה יותר לדחוק אותה החוצה: מדובר במעצמה אזורית בעלת צבא קונבנציונלי גדול, נוכחותה בסוריה מקובלת על השלטון בדמשק והיא נהנית גם מקשרים הדוקים עם וושינגטון. ישראל מעוניינת ביציבות בסוריה, אך אינה מעוניינת בשיקום כוח צבאי סורי משמעותי בחסות הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן – ובעיקר לא בכוח שיוכל להגביל את פעילות חיל האוויר.
המחיר המדיני של מדיניות כזו עלול להיות גבוה. טורקיה היא חברה בנאט"ו, בעלת צבא גדול ותעשייה ביטחונית מתקדמת, והיא נהנית מקשרים קרובים עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. גם השלטון החדש בדמשק רואה באנקרה שותפה מרכזית. במאבק בהתבססות האיראנית בסוריה נהנתה ישראל מחפיפה רחבה יחסית עם האינטרס האמריקני. מול טורקיה התמונה שונה. ממשל טראמפ רואה באנקרה גורם שיכול לסייע בייצוב סוריה ואינו שואף לסלק את השפעתה מהמדינה.
עם זאת, לישראל ולטורקיה עדיין קיימים אינטרסים משותפים. שתיהן אינן מעוניינות בחזרתה של איראן לסוריה, בהתחזקות דאעש או בקריסה מוחלטת של המדינה. לכן, לצד ההרתעה הצבאית, נותר מקום להסדרה שתגדיר את גבולות הפעולה של שני הצדדים.
ההיגיון שמאחורי התקיפה באבו א-דוהור
לכן, העובדה שלא הוכח כי בזמן התקיפה כבר הייתה במקום נוכחות צבאית טורקית קבועה אינה בהכרח סותרת את ההיגיון הישראלי – היא עשויה להסביר מדוע בירושלים העדיפו לפעול לפני שנוכחות כזאת תתקבע. חיל האוויר יכול לפגוע במסלולים, להשמיד תשתיות ולייקר את מחיר ההתבססות הטורקית, אך הוא אינו יכול לבטל את האינטרס של אנקרה בסוריה. האתגר המרכזי של ישראל יהיה מדיני לא פחות מצבאי: לקבוע מול טורקיה אילו יכולות לא יוצבו בסוריה, עד היכן תוכל להגיע הנוכחות הצבאית שלה – וכיצד מונעים ממפגש בין שני חילות האוויר להפוך לעימות ישיר.
התרעות פיקוד העורף