אלוני אמר את הדברים בסוף ספטמבר 2025, כמעט שנתיים לאחר הטבח ביישובי העוטף. שנה לפני הטבח הוא סיים את תפקידו כמפקד אוגדת עזה.
נראה שגם הפעם זה קורה: האיומים שצצים מספר פעמים ביום מול הקו הצהוב הם פעולות הסחה לעבודה האמיתית של ארגוני המחבלים - התעצמות ושיקום. זה קורה מתחת לאף של הצבא הישראלי.
"שמענו מהמפקדים אמירה ברורה ונחושה - צה"ל פועל בעוצמה בשטח וימשיך לפעול להגנת יישובינו מול כל איום", סיכמה עוזיהו את הביקור והוסיפה: "הניסיון הכואב לימד אותנו בדם שאסור להקל ראש בשום הפרה ובשום סימן להתבססות מחודשת של טרור, מעפיפון או רחפן ועד לאיומים המהותיים ביותר. בכל איום צריך לטפל. קלה כבחמורה. בלי להקל ובלי לנרמל".
כך מייצרת מכבסת המילים מונחים חדשים להגדרת המצב הקיים. פעם זה היה טפטוף ש"אין צורך להגיב כלפיו". אחר כך זו הייתה "הכלה", והיום זה נרמול. עוד מונח מבית היוצר המדיני כדי להסביר את המתרחש. כשיש מונח יעיל, אפשר להשתמש בו כדי לתרץ חוסר עשייה.
רקטות נורו לעבר ישראל במשך שנים ארוכות. כשהתושבים ברצועה רצו לשחרר לחץ ולבצע איזו פעולה התקפית כלפי ישראל, הם החלו לשגר בלוני תבערה. מהר מאוד הבינו ארגוני המחבלים איזה נשק יש להם, ובהיותו עממי, הם טיפחו אותו אצל אזרחי עזה. וכן, היו גם עפיפונים.
מערכת הביטחון והעומדים בראשה אינם מייצרים הרתעה כלפי המחבלים ברצועה. עובדה - הם מעצימים את עצמם בכל דרך אפשרית, ולא חסרות להם דרכים כאלה. מספר המחבלים עבר את מספרם בשישה באוקטובר. חומרי נפץ לייצור אמצעי לחימה נשארו די הרבה ברצועה. להפוך אותם לנשק אנטי-ציוני הוא דבר די פשוט.
זה נעשה בכל התקופה שישראל הטילה מצור על הרצועה, אבל אי-שם צמחו להם מאגרי תחמושת ואמצעי לחימה, שפגעו קשות בשטח הארץ. אין שום סיבה שעוצרת את הפעילות הזאת גם עכשיו.
התרעות פיקוד העורף