מדובר למעשה בבניית מערכת הגנה היקפית מתקדמת, המבוססת רובה ככולה על טכנולוגיות של התעשיות הביטחוניות הישראליות. על פי הדיווחים, "מגן אכילס" עתיד לכלול מספר שכבות הגנה אופרטיביות ליירוט מגוון רחב של איומים, החל ממל"טים מתאבדים ועד לטילים בליסטיים.
מרבית הרכש הם מוצרים של חברת רפאל והתעשייה האווירית. כך שמערכות המכ"ם יהיו של אלתא, של התעשייה האווירית, ומערכות יירוט מסוג ספארק של רפאל. במערכות הטילים שיסופקו יותקנו מנועים מתקדמים של חברת תומר הישראלית, המפתחת ומייצרת את מנוע הטילים לחץ ולמערכות טילים מתקדמות אחרות.
בכך יוון תעמיד את תפיסת ההגנה מפני איומים של טילים, כטב"מים ומטוסי תקיפה על בסיס מערכות ישראליות מתקדמות. ההערכות הן כי עסקאות הרכש של יוון, לאחר אישור הפרלמנט, יסתכמו במאות מיליוני יורו. אולם מעבר לעסקה הכלכלית, יש במהלך איתות חד לטורקיה, שבמרכזו הברית הצבאית ההולכת ומתהדקת בין ישראל, יוון וקפריסין מולה.
עם זאת, בעיתון "קתימריני" מדווחים כי אחת הסיבות לעיכוב הממושך בחתימת העסקאות מול ישראל הייתה ההתעקשות על עצמאות תפעולית: תוכנת הניהול תהיה בבעלות יוונית מוחלטת, ללא אפשרות להתערבות ישראלית. כמו כן, מובטחת השתתפות של התעשייה המקומית ביוון בכ-25 אחוזים מהפרויקט (כ-700 מיליון יורו).
פרויקט ההגנה הוא רק חלק מ"אג'נדה 2030" של צבא יוון. השר דנדיאס פירט עסקאות נוספות שאושרו במטרה להפוך את הצבא ל"מכונה מודרנית". בין היתר, אושרה רכישת כטב"מים מסוג "הרון 1" (אף הם מתוצרת התעשייה האווירית), יחד עם עשרה כטב"מים מסוג V-BAT, לווייני תצפית זעירים מסוג SAR למודיעין בזמן אמת, ומערכות לוחמה נגד רחפנים.
התוכנית כוללת גם רכישת שלושה מטוסי תובלה סילוניים מסוג C-390 Millennium (של חברת Embraer), שיסופקו החל מ-2027 דרך הסכם מול פורטוגל וישמשו גם כמתדלקים אוויריים. במקביל ישודרגו ארבע פריגטות MEKO במערכות נגד צוללות, יירכשו עשרה כלי רכב תת-ימיים למבצעים מיוחדים (שמונה ייבנו ביוון), ויסופקו טילי "הלפייר" מונחי לייזר למסוקי אפאצ'י. שר החוץ היווני, שסקר את המתיחות במזרח התיכון ובאיראן בפני המועצה, הבהיר כי השדרוג הדרמטי הוא צעד הכרחי לנוכח המציאות הגיאופוליטית הנפיצה.
התרעות פיקוד העורף