לוי מתחיל מהחלל. כשנשאל אם לתעשייה האווירית יש תוכניות "לכבוש את החלל", השיב: "אני חשבתי שכבר כבשנו אותו. התעשייה האווירית היא מעצמת חלל. צריך להבין את זה". לדבריו, שורשי המהלך נעוצים בסוף שנות ה-70, לאחר הסכם השלום עם מצרים והנסיגה מסיני, אז נוצר פער מודיעיני משמעותי. "הדרך לגשר על הפער הזה הייתה באמצעים טכנולוגיים. התעשייה האווירית באה עם הרעיון של בואו נשגר לוויין לחלל עם חיישנים שיצפו מהחלל".
באותה תקופה, לדבריו, רק ארצות הברית וברית המועצות החזיקו ביכולות דומות. "ומגיעה ישראל הקטנה, עם חוצפה ישראלית בלתי רגילה, ואומרת: אנחנו נעשה את זה".
"תוך כדי מלחמה שמנו עוד עיניים בשמיים"
לוי מצביע על לווייני אופק כאחד הביטויים המרכזיים להפיכתה של ישראל למעצמת חלל. לדבריו, במהלך המלחמה הם סיפקו לצה"ל יכולות מודיעיניות שאפשרו תקיפות מדויקות ותכנון מבצעי מתקדם. "היום זה כבר לא סוד שיושב הטייס בקוקפיט, הוא מקבל את התמונה שצולמה מלוויין, והיא אומרת לו לשם תיסע ולשם תכוון, ואחר כך היא גם אומרת לו אם פגע או לא פגע", אמר.
לדבריו, בתוך שנה אחת בלבד ובמהלך המלחמה שיגרה ישראל שלושה לוויינים: לוויין התקשורת "דרור" ושני לווייני תצפית מסדרת אופק. "זה רק מראה על יכולות של מעצמה. תוך כדי מלחמה שמנו עוד עיניים בשמיים ושמנו עוד יחידת תקשורת". לוי הוסיף כי הכמות הגדלה של לווייני התצפית יוצרת מאגר עצום של מידע - והמידע הזה הוא הבסיס שעליו נשענות מערכות הבינה המלאכותית.
כשנשאל על תוכנית להצבת מספר גדול יותר של לוויינים קטנים, כדי לאפשר למערכת הביטחון לעקוב באופן רציף אחר מוקדי עניין מאיראן ועד טורקיה, השיב כי לא מדובר בפנטזיה.
"לא הייתי משתמש במושג 'להציף'. לא מדובר בכמויות אינסופיות, מדובר בהרבה לוויינים, מדובר בתוכנית". לדבריו, מבחינת המשתמש המבצעי יש שתי שאלות מרכזיות: באיזו תדירות ניתן לצפות במטרה מסוימת, ובאיזו רזולוציה. "אנחנו עובדים על פתרון טכנולוגי שיאפשר למודיעין, בעזרת חיישנים בחלל ובעזרת אלגוריתמיקה הכי מתוחכמת בעולם, מבוססת AI, לדעת בכל רגע נתון בדיוק מה קורה באזורי העניין שלנו".
לוי הדגיש כי התוכנית כבר קיבלה אישור ממשלתי ונמצאת בביצוע. המימון מגיע בחלקו מתקציבי המחקר והפיתוח של התעשייה האווירית ובחלקו ממשרד הביטחון. לדבריו, ככל שיוזרמו יותר תקציבים, התוכנית תוכל להתקדם בקצב מהיר יותר. "ישראל צריכה להיות מעצמת החלל, לפחות בין השלוש הטובות בעולם. אני חושב שאנחנו מתקרבים לשם בענק", אמר.
שדה הקרב הבא: פחות חיילים, יותר רובוטים
לדבריו, לצד הרובוטיקה נדרשות גם יכולות חישה מתקדמות ומאגרי מידע עצומים. "צריך שיהיו לנו יכולות חישה מאוד מתקדמות, עם בריכות מידע מאוד גדולות, שיאפשרו לאותם אלגוריתמי AI לנתח". כדוגמה הוא מתאר מכ"ם שסורק את אותו תא שטח במשך שנים. "ברגע שאתה רואה שינוי, אתה יכול ללכת ולצלול אחורה במידע הזה ולהסיק ממנו מה הולך להיות קדימה. זאת הגדולה של ה-AI". לדבריו, התעשייה האווירית כבר בונה את אותם מאגרי מידע ומקימה יחידות ייעודיות של אנשי מקצוע שיודעים להטמיע כלי בינה מלאכותית במערכות המבצעיות.
כשנשאל כיצד תיראה המלחמה הבאה, לוי היה חד: "למדנו שמלחמות כבר לא קורות בגבול. אין איזה קו שאתה אומר, קו קדמי, ששם מתחוללת המלחמה". לדבריו, המודל של מלחמת יום הכיפורים - שבה האזרחים בתל אביב חיים הרחק מהחזית - כבר אינו רלוונטי. "תסתכל על אוקראינה, תסתכל על ישראל. המלחמות הבאות קורות בערים".
המשמעות, לדבריו, היא שהצבא כבר אינו הגוף היחיד שפועל בזמן לחימה. "יש שם אזרחים, יש שם כוחות ביטחון, יש שם כוחות הצלה, יש שם בתי חולים, יש שם בנקים. כולם נשענים על אותו מאגר מידע". לוי טוען כי אמבולנס, מסוק חילוץ וכוח צבאי צריכים לפעול על אותה רשת מידע ולהיות מחוברים לאותה תמונת מצב. "כולם יושבים באותו בסיס תכנוני וכולם צריכים לדעת לשתף פעולה".
לדבריו, הטכנולוגיה שמאפשרת את זה כבר קיימת. "מפה צריך לקבל תקציבים ועוד תקציבים. אני יודע שזה קשה. המלחמה הזאת עלתה הרבה כסף למדינת ישראל ועוד תעלה, אבל אם לא נשקיע היום, לא תהיה לנו את התשובה מחר".
כשהוא מתבקש לתאר את שדה הקרב בעוד 10 או 20 שנה, לוי משתמש בדימוי של משחק על כמה לוחות שחמט במקביל. "תחשוב על ישראל שעומדת מול תימן, מול איראן, מול סוריה, מול לבנון. כל העסק הזה הופך להיות מאוד מאוד מורכב מבחינת קבלת החלטות".
לדבריו, העתיד נמצא בעולם של חיישנים, חימושים, מערכות אוטונומיות ושליטה מרחבית. כל המערכות צריכות "לדבר" זו עם זו, לחלוק נתונים ולבחור בכל רגע את המענה האופטימלי בהתאם לאיום ולמשאבים הקיימים. "הדאטה צריך לעבור מאותה בריכת מידע לכולם, ובכל רגע נתון, לכל תרחיש נתון, המערכת צריכה למצוא את המענה האופטימלי על בסיס החיישנים ועל בסיס האפקטורים או החימושים שיש לה".
לוי מוסיף כי מבחינה טכנולוגית, הדברים אינם מדע בדיוני. "זה הכול מתמטיקה לא מורכבת מדי וכלים מחשוביים שקיימים כבר היום. רק צריך לחבר אותם ביחד ולייצר את המענה העתידי".
"רחפנים? נכנסנו לפתרון מאוחר מדי"
איום הרחפנים תופס מקום משמעותי בתפיסת שדה הקרב העתידי. לוי מודה כי ישראל נכנסה לטיפול בו "קצת יותר מאוחר ממה שאולי היה צריך", בין היתר בגלל מגבלות תקציביות ופערי סדר עדיפויות. לדבריו, השלב הראשון בהתמודדות עם רחפן הוא בכלל הגילוי. "אם אני לא יודע שהוא שם, אני לא יודע לעשות לו שום דבר. אני חושב שאנחנו יודעים לתת היום מענה מושלם בנושא הגילוי של רחפנים".
לאחר הגילוי מגיע שלב היירוט. לוי מציין כמה שכבות אפשריות: אמצעי קינטי, אמצעים אלקטרוניים ולייזר. "התשובה צריכה להיות גם וגם וגם. כשאתה מדבר על כמויות גדולות, על נחילים, דברים שיבואו מכל מיני מקומות, אתה צריך פתרון שהוא חסין ורובוסטי. פתרון כזה צריך לשלב כמה טכנולוגיות שיעבדו במשותף". לדבריו, מפא"ת עובדת כיום על פתרון מתכלל ברמה הארצית, כאשר התעשיות הביטחוניות מציגות את היכולות שלהן ומשתלבות במענה הכולל.
לוי מתייחס גם לדיון הוותיק בשאלה אם ישראל זקוקה לחיל טילים עצמאי. "אני לא חושב שהשאלה היא באמת אם חיל טילים או לא חיל טילים. חיל טילים זה האמצעי. האם ישראל זקוקה לטילים שייתנו מענה למצבים מסוימים? כן". לדבריו, המלחמה האחרונה המחישה את הצורך בטילים. "טילים יוצרים לך עליונות ברגע מסוים".
השאלה מי יפעיל אותם - חיל האוויר, כוחות היבשה או חיל נפרד - היא מבחינתו משנית. "זו שאלה שולית, זה לא משנה. התשובה צריכה להיות האם ייצאו פה באמת הזמנות וצרכים לפיתוח טילים כאלה".
התרעות פיקוד העורף