עם המחשבה הזאת סגר נתניהו הסכם עודפים עם הציונות הדתית. הרי אי אפשר לחתום הסכם עם מי שאתה מתכוון לחסל. על הדרך תוקע נתניהו אצבע בעין גם לבן גביר, שנותר גם הוא בלי מפלגה לחתום איתה. אלא אם יסכים לחתום עם וינטר. עבור שני הצדדים מדובר בדילמה לא פשוטה.
איש שלום
וינטר היה צריך להביא את זה בחשבון כשמיהר לרשום את מפלגתו כבר ביום הרישום הראשון כדי לחמוק מניסיונות שכנוע והפעלת לחצים. נתניהו לא ייתן לו לקחת קולות מתומכי הקואליציה. וינטר סבור שהוא עובר בזכות מנדטים רבים שחונים כעת בשמאל. זו הייתה האסטרטגיה שהציג מלכתחילה כהצדקה להקמת מפלגת ימין נוספת. שהוא המגנט של הימניים ("הימין הרך") שלא מוכנים בשום אופן להצביע לאף אחת ממפלגות הקואליציה הנוכחית. אם הוא צודק, מדובר בבוחרים שלנתניהו אין כל השפעה עליהם. הוא יקרא להחרים את וינטר, והם יצביעו לו בכוונה. השאלה הגדולה היא אם וינטר צודק, ואותו ימין רך וענוג באמת ממלא את המכסה הדרושה לצלוח את אחוז החסימה.
ואולי כל הימין הרך הזה הוא לא יותר מבלוף. הרבה רוח וצלצולים, אנשים בעלי מיקרופון או מקלדת, אבל בלי קהל כל כך גדול כפי שהם מנסים להציג. ימים יגידו. עבור וינטר יהיו אלה ימים מאתגרים במיוחד. ימים של להיות או לחדול. המכונה של נתניהו לא תרפה ממנו עד שתשיג את מבוקשה - ומדובר במכונת קמפיין משומנת ושבעת קרבות.
התרעות פיקוד העורף