אגב, הדברים שאומר לוי, נשמעים כמעט מכל ראשי התעשיות הביטחוניות. כולם מספרים איך צה"ל התחנן לציוד, לפתיחת קווי יצור שהיו דוממים בשל מדיניות משרד הביטחון והממשלה.
ביטחון הוא לא צחוק. הוא גם לא כלי לניגוח היריב הפוליטי. לא משנה מי נמצא על המפה. בשיעור הראשון בלימודי מדעי החיים באוניברסיטה לומדים את "פירמידת הצרכים של מאסלו". ביטחון נמצא בדיוק בבסיס הפירמידה, מעל הצרכים הפיזיולוגים חמצן, מזון ושינה. הממשלה מנסה לעשות מהלך פוליטי על הצרכים הכי בסיסים של ישראל כאשר היא מנהלת שבע זירות לחימה פתוחות ואופציה לזירה שמינית.
העיוורון וזחיחות הדעת של אנשי הדרג המדיני, לצד קידוש המשחק הפוליטי הציני והקר מעל האינטרס של המדינה והציבור, מראים כי לא נלמד הלקח הנורא של הטבח.
כל אלו מייצרים חלון הזדמנויות מיוחד עבור ישראל. מצד אחד הסעודים זקוקים כעת למה שישראל יכולה להציע להם. בלבנון מצבו של חיזבאללה בקרשים ועובדה כי איראן נטשה את הארגון לגורלו בשעה הקשה שלו. זאת לצד הביקורת שהארגון סופג בתוך לבנון, כאשר גוברים הקולות כי חיזבאללה סיים את תפקידו הצבאי במדינה.
ישראל קיבלה כרגע מתנה. הזדמנות של פעם בעשרות שנים להוביל מהלכים מדיניים מול ערב הסעודית, מצרים, ירדן, מדינות נוספות במפרץ הערבי ובמזרח התיכון ובהן כמובן לבנון וסוריה. השאלה הגדולה היא אם ישראל תחבק את ההזדמנות בשתי ידיים, או שגם כאן המשחק הפוליטי הקטן יהפוך לגורם המרכזי באי קבלת ההחלטות.
התרעות פיקוד העורף