"התעשייה האווירית היא באמת מעצמה אמיתית בתוך מדינה מאוד אתגרית", אמר לוי בראיון לפודקאסט "מעריב". "אנחנו חברה ממשלתית עם מחויבות לא רק לביטחון המדינה, אלא ל־16 אלף עובדים שמהווים פרנסה ל־50 אלף בתי אב. במלחמה הזו מצאנו את עצמנו פתאום כ'ספונסר' של אלפי משפחות, מתמודדים עם פערים וצרכים מבצעיים בקבועי זמן בלתי אפשריים. עבדנו 24/7, כולל שבתות וחגים, כדי להרחיב קווי ייצור ולספק לצה"ל את החימושים והמערכות שהוא היה צריך".
"לא האמנתי שהאיראנים יעזו לירות כל כך הרבה"
לדבריו, בזמן המתקפה ישב מול המסכים בחדרי הפיקוד וצפה פעם אחר פעם בגילוי הטילים, בשיגורי המיירטים ובפגיעות. "בשלב מסוים יצאתי החוצה, הרמתי מבט לשמיים וראיתי את כדורי האש של הפיצוצים. באותו רגע אמרתי לעצמי שהכול דופק בדיוק כפי שתכננו".
לוי מודה שגם מפתחי המערכת לא צפו את היקף ההצלחה המבצעית שלה. "אני לא חושב, גם אנחנו כשתכננו את המערכת לפני עשורים, שתיארנו לעצמנו שנדע בשיטות העבודה האלו ליירט למעלה מ־90 אחוז מהטילים התוקפים בתרחיש כזה. בסוף הלילה אספתי את הצוות שלי ואמרתי משפט אחד שנשאר חרוט בזיכרוני: 35 שנה של עבודה קשה, של פיתוח, של ייצור, התנקזו לרגע אחד והביאו לתוצאות מדהימות". כשנשאל אם ה"חץ" הוא טיל היירוט הטוב בעולם, השיב: "בצנעה, אני יכול להגיד שכן".
אלא שבתעשייה האווירית כבר מסתכלים מעבר למערכת הנוכחית. לדבריו, הפיתוח מתקדם בכמה דורות במקביל. "בכל רגע נתון עובדים על ארבע גרסאות שונות - הטיל שנמצא כרגע בשירות, הטיל שיימסר מחר בבוקר לחיל האוויר, הטיל שיימסר בעוד כמה שנים והטיל העתידי. חץ 2 כבר מתיישן, ולכן אנחנו מפתחים את חץ 4. אבל אנחנו כבר עובדים גם על חץ 5".
המטרה, לדבריו, היא להתמודד גם עם דור חדש של איומים: טילים מתמרנים וכלי נשק היפרסוניים. לוי מזהיר במקביל מפני תחושת ביטחון מוגזמת בכל הנוגע למלאי המיירטים. "לעולם לא יהיו מספיק מיירטים. תמיד צריך לייצר עוד. ראינו שטילים בליסטיים משנים את פני המערכה. ראש קרבי של חצי טון שפוגע באזור מיושב זה נזק בלתי הפיך. המדינה צריכה להבין שמערכות הגנה הן לא רק הוצאה - הן השקעה שמצילה חיים ומונעת נזק כלכלי אדיר".
"חשבתי שכבר כבשנו את החלל"
לדבריו, במהלך השנה האחרונה שיגרה החברה שלושה לוויינים - לוויין התקשורת "דרור" ושני לווייני תצפית מסדרת "אופק". החזון הבא, לדבריו, הוא חיבור בין מערכי החלל לבין בינה מלאכותית, שתוכל לנתח כמויות מידע עצומות ולהעביר מודיעין לצה"ל בזמן אמת. החיבור הזה מתקשר גם למה שלוי רואה כשינוי העמוק ביותר בשדה הקרב. "מלחמות כבר לא קורות בגבול, אין קו קדמי. המלחמה היא בכל מקום - בתימן, באיראן ובלבנון. המלחמות הבאות קורות בתוך הערים". לדבריו, הצבא יצטרך לפעול ברשת משותפת עם אזרחים, כוחות הצלה ובתי חולים, תוך שימוש במערכות אוטונומיות, רובוטיקה ובינה מלאכותית.
לוי מודה כי בתחום הרחפנים והכטב"מים ישראל הגיעה מאוחר יחסית למענה הנדרש. "אני חושב שנכנסנו לזה כמדינה קצת מאוחר ממה שהיה צריך. הפוקוס לא היה שם". לדבריו, כיום קיימת יכולת טובה מאוד בתחום הגילוי, אבל פתרון היירוט לא יכול להתבסס על מערכת אחת. "התשובה צריכה להיות 'גם וגם וגם' - גם אמצעים קינטיים, גם לוחמה אלקטרונית וגם לייזר". התעשייה האווירית, לדבריו, עובדת מול מפא"ת על פתרון משולב שיחבר בין כלל שכבות ההגנה האלה.
צבר של 35 מיליארד דולר – וחוב מדינה שמתקרב ל־6 מיליארד שקל
מאחורי ההישגים הביטחוניים עומדת גם חברה שנמצאת לדבריו בשיא עסקי. "התעשייה האווירית נמצאת בשיא של כל הזמנים. בשש השנים האחרונות היא עשתה קפיצה מדהימה במיצוב הפיננסי שלה".
לוי מתאר מעבר מחברה שמכרה כארבעה מיליארד דולר בשנה וברווחיות נמוכה יחסית, לחברה עם צבר הזמנות של כ־35 מיליארד דולר, מכירות של יותר משבעה מיליארד דולר והתקרבות לרף שמונה מיליארד. אלא שלצד הנתונים האלה, לדבריו, המדינה עדיין אינה משלמת לחברה את מלוא הכספים המגיעים לה עבור מוצרים שכבר סופקו.
"החובות מתחילים להתקרב לשישה מיליארד שקלים", אמר. הבעיה, לדבריו, אינה החשש שהמדינה לא תשלם בסופו של דבר, אלא העלות של הזמן שעובר. "הקופה נאכלת, ויגיע הרגע שבו ייגמר כסף בקופה ואז נצטרך לקחת הלוואות. התעשייה האווירית, במצבה הפיננסי, יכולה לקחת הלוואות".
"אני לא חושש ממדינת ישראל. מדינת ישראל היא הלקוח הכי בטוח שלנו. לשמחתי הרבה היא לא רק הלקוח שלי, היא גם הבעלים שלי והיא גם הרגולטור שלי. השאלה היא מתי הכסף יגיע, והשאלה השנייה היא מי יממן את המימון. כי כשאני אצטרך לקחת הלוואות, הן יעלו כסף. התעשייה האווירית היא חברה ביטחונית, היא חברה טכנולוגית - היא לא בנק".
אחד המהלכים המרכזיים שלוי מבקש לקדם הוא הנפקת התעשייה האווירית בבורסה. החלטת הממשלה בנושא התקבלה כבר ב־2020, ולפיה ניתן יהיה להנפיק עד 49% מהחברה, כך שהשליטה תישאר בידי המדינה. לדברי לוי, ההנפקה אינה רק מהלך לגיוס כסף. מבחינתו היא אמורה גם לתת לחברה חופש פעולה רחב יותר בשוק שבו היא מתחרה בענקיות ביטחוניות בינלאומיות.
"הנפקה בבורסה היא אחד הכלים החשובים ביותר שעליהם אנחנו עובדים. היום הנפקת התעשייה האווירית היא דבר מתבקש. היא תשחרר כספים גם למדינה וגם לחברה. היא תאפשר לנו לעבוד עם הידיים פחות קשורות לאחור". הוא מצביע במיוחד על מגבלות השכר והרכש החלות על חברה ממשלתית. "מנהלים של חברה בסדר גודל כמו התעשייה האווירית צריכים יותר חופש פעולה, גם לתגמל את העובדים שלהם וגם לבנות ולקנות את אותן חברות שיאפשרו להם להגיע למטרה במהירות".
לדבריו, מול משרד הביטחון כבר הושלמה העבודה הנוגעת לחיסיון על פרויקטים מסווגים, וכעת מתקדמת העבודה מול רשות ניירות ערך סביב המידע שיוצג למשקיעים. לאחר מכן צפוי הנושא להגיע ליועצת המשפטית לממשלה. לוי מסמן את 2027 כשנה שבה ההנפקה בהחלט יכולה לצאת לפועל. "אין שום סיבה שזה לא יקרה. ב־2027 אין שום דבר שאמור למנוע הנפקה אם המדינה תרצה בכך".
"מה שקרה בלה בורז'ה היה חוצפה צרפתית"
המתיחות העסקית של התעשיות הביטחוניות הישראליות אינה נעצרת בישראל. לוי תקף בחריפות את היחס שקיבלו החברות הישראליות בתערוכות ביטחוניות בצרפת, ובפרט את ההגבלות שהוטלו עליהן בתערוכת לה בורז'ה. "אם אתה מדבר על רכילות, אני אשאל אותך שאלה אחרת: מתי הם כן אהבו אותנו?", אמר כשנשאל על הצרפתים.
לוי טוען כי מאחורי היחס לישראל עומדים גם אינטרסים עסקיים. לדבריו, ההיסטוריה מלמדת שאמברגו על ישראל לא הצליח לעצור את התעשייה המקומית אלא דווקא דחף אותה לפתח יכולות עצמאיות. "הטילו עלינו אמברגו על מיראז', התעשייה האווירית הביאה את הכפיר. הוא היה יותר טוב מהמיראז'. אמרו לנו ספינות - יש לנו היום ספינות מהמתקדמות ביותר בעולם. אמברגו הוא לא כלי. אמברגו הוא גורם מעכב רגעי. הוא ממש לא כלי לעצור אותנו".
לוי הטיל את האחריות ישירות על נשיא צרפת עמנואל מקרון. "זו לא החלטה של חברה קטנה. זאת החלטה של מקרון, וזה בא ממנו, והוא אחראי לזה". בהמשך החריף עוד יותר ואמר כי ההתנהלות הצרפתית "החזירה אותנו לימים האפלים של מלחמת העולם השנייה".
"אם לא נשקיע היום – לא יהיה לנו את המחר"
לוי חוזר פעם אחר פעם לאותה נקודה: המלחמה הנוכחית היא מבחינתו הוכחה לצורך בעצמאות תעשייתית ישראלית. "יש שני מישורים: ה'איך' וה'מה'. ה'איך' הוא פשוט: כחול לבן. זו לא סיסמה. זו היכולת של מדינה להשקיע בתשתיות כדי שברגע האמת היא לא תהיה תלויה באף אחד ובשום אמברגו".
ה"מה", לדבריו, הוא המעבר לשילוב בין אדם למערכות בלתי מאוישות, שימוש ברובוטים, חיישנים מתקדמים ובינה מלאכותית. "המלחמה הזו עלתה הרבה מאוד כסף ועוד תעלה, אבל אם לא נשקיע היום בטכנולוגיה ובתשתיות - לא יהיה לנו את המחר".
ועל השאלה איזו מורשת הוא רוצה להשאיר אחריו, לוי עדיין מסרב לסכם: "אני עוד לא משאיר שום מורשת, אני פה. אבל אם אתה שואל מה הייתי רוצה שיישאר, זו החשיבה. היכולת לא להגיד 'לא', אלא תמיד לחשוב איך לעשות 'כן'. לדעת להתמודד עם האתגרים הכי קשים ולחשוב תמיד מחוץ לקופסה. זה מה שהביא לנו את ה'חץ', וזה מה שיביא לנו את הניצחונות הבאים".
התרעות פיקוד העורף