המציאות היומיומית של האזרח באיראן אינה משוקפת היטב לציבור בישראל ובמערב, ולרוב התיאור שלה הוא כללי וברמת סיסמאות כלליות.
אם צוללים פנימה לנתונים, מתקבלת תמונת מצב שמנסה המשטר באיראן להסתיר, ודווקא אותה יש לפרסם ברבים, בבחינת טריגר פוטנציאלי ליציאת האזרחים לרחובות ולתחילת הפלת המשטר מבפנים.
ניתוק צינורות החמצן הכלכליים (טורקיה, עיראק, האמירויות)
קריסת התשתיות והמים
בכירים במשטר מזהירים מפני מחסור כבד בהסקה לחורף. במים: היקף סכרים ירד אל מתחת ל-50%, ובטהראן המצב חמור אף יותר (כ-25% בלבד). הפסקות חשמל ומים יזומות של 4 עד 8 שעות ביום הפכו לשגרה ברוב המחוזות.
מחיר מחברת פשוטה זינק ב-1,000%, ותיקי גב התייקרו במאות אחוזים. כיום, סל הציוד לילד יחיד עולה יותר מסך ההכנסה החודשית של עובד בשכר מינימום, מה שמאלץ משפחות לבחור בין ציוד לימודים לבין המזון הביתי.
סכנה לביטחון התזונתי
למרות הבטחה רשמית להקצות 100 מיליון ליטר דלק למכונות חקלאיות, החקלאים לא קיבלו בפועל מענה. היעדר הדלק לטרקטורים ולציוד מעמיד בסכנה את יבולי החיטה והביטחון התזונתי.
כ-3 מיליארד דולר נתקעו ונעלמו אצל מתווכים פיננסיים (שהוקמו בעבר כדי לעקוף סנקציות). במקביל, עשרות מיליארדי דולרים מכספי המדינה מוחזקים בידי שותפות סחר (כמו סין ועיראק) ואינם מועברים בחזרה לאיראן.
עלויות הטיפול האסטרונומיות ומחסור בתרופות, כולל למטופלי אונקולוגיה. ללא תשלום משכורות - עובדי עיריות, מורים, אחיות ואף שוטרים אזרחיים אינם מקבלים משכורות כבר במשך 3 עד 8 חודשים, בעוד שהתקציבים הממשלתיים מופנים בעיקר למנגנוני הביטחון של משמרות המהפכה.
הדיכוי וההרתעה
כדי להתגבר על השחיקה והתסכול בקרב כוחות השיטור המקומיים, המשטר נעזר במיליציות זרות. בכירים במיליציית "פאטמיון" הפיצו כי גדודים של לוחמים אפגנים נוכחים באופן קבוע ברחובות ובכיכרות בשעות הלילה כדי לפזר התכנסויות. על פי הדיווחים, המשטר אף מעניק תעודות זהות איראניות למהגרים כדי לגייסם כבריונים בתשלום לדיכוי המחאות.
מערכת המשפט המהפכנית מהדקת את אחיזתה באמצעות שימוש נרחב בסעיפים דתיים חמורים ובמשפטי ראווה. בשבועות האחרונים אין כמעט יום שעובר ללא הודעה על פסק דין מוות שנגזר על עוד ממי שנעצר במחאות ינואר.
השימוש בסעיף "מלחמה באלוהים" גובר כלפי מוחים וסטודנטים. עונשי מוות מאושרים בזה אחר זה ללא ייצוג משפטי הולם ותוך הסתמכות על הודאות הוצאו בכפייה ובעינויים.
בשורה התחתונה
המציאות באיראן עברה מרק מאבק פוליטי על חופש, לכיוון של מאבק קיומי יומי של אזרחים מול קריסה של התשתיות, המזון והבריאות - הביטחון התזונתי והכלכלי.
דגש מיוחד ראוי שיינתן לתנאים הכלכליים בתקופה שקדמה למשטר הנוכחי ולרצף הבלתי נגמר של ההוצאות להורג בשבועות האחרונים שאמור לעורר מחדש את הזעם הציבורי.
סביר שפרסום רחב של הדברים, יחד עם מתן תקווה לעתיד כלכלי ואזרחי טוב יותר בהובלת ארה"ב, יחבר בין ציבורים נפרדים באיראן (שלא בהכרח מכירים את התמונה הגדולה) ויאיץ מאוד תהליכים פנימיים להפלת המשטר עד כדי יציאה לרחובות.
התרעות פיקוד העורף