"אמרו לי שאני מסיים את שירות המילואים שלי", סיפר רס"מ ש' (40) מאבני איתן שברמת הגולן. "זה היה בשיחת טלפון ממחלקת כוח אדם של אגף משרתי המילואים ביחידה שבה שירתי, מודיעין חיל הים בחיפה. התווכחתי איתם. אמרתי שאני צעיר ויש לי עוד מה לתרום. כלום לא עזר. אמרו לי: 'תבדוק בצה"ל איפה אפשר להציב אותך'. הייתי בן 35. לקחתי את האתגר הזה והתחלתי לחפש".
ש' הוא הצעיר ביותר בפלוגת פל"א, יחידת נהגי רכב כבד, שכל משרתיה סיימו את פרקי שירות המילואים שלהם, עשו תפקידים באזרחות וחיפשו דרך להתגייס שוב לשירות נוכח הצרכים הביטחוניים. ש' הוא אחד מהם.
גם ע' (66) עשה הסבה לנהיגת רכב כבד. במקרה שלו, הוא עבר מהשמיים לארץ. "טסתי בטייסת הקרב 101", אמר. "לפני ארבע שנים הפסקתי לטוס ובעצם שוחררתי גם ממילואים. לאחר השחרור מקבע, בתום 40 שנות טיסה, עברתי לתפקידי הדרכה בבית הספר לטיסה של חיל האוויר ושירתי גם ביחידת הקישור לחילות אוויר זרים".
ע' הספיק גם להיות דיפלומט במשרד החוץ, לשרת בבריסל, וכשהיחסים עם האיחוד האירופי התחממו והיה צורך בכלכלנים הוא עבר לשרת בטורקיה. "מאוד אהבתי את השירות שם", אמר. הוא בא ממשפחה שהחיים בחו"ל היו מוכרים לה. אביו היה מדריך חקלאי באיראן, כשהיו יחסים טובים עם המדינה, והמשפחה גרה שם כשע' היה ילד.
"רציתי להיות נהג משאית ואחר כך טייס"
באיזשהו מקום בעברו הוא גיבש חלום. "כמושבניק בעמק, רציתי להיות נהג משאית ואחר כך טייס. עשיתי את זה בסדר הפוך". ש' וע' נשלחו לקורס נהגי רכב כבד. זהו רכב שיכול לשאת מעל 15 טון. בשנים האחרונות, שהיו רוויות מלחמות ומבצעים צבאיים, הם מצאו את עצמם מבצעים עשרות ומאות ימי מילואים בעבודה קשה של הובלת כל סוגי המטענים שיש צורך לשנע מהבסיסים בעורף ליחידות שבחזית.
"אנחנו מובילים כלי עבודה וחלקי חילוף לרק"מ ולכלי רכב גלגליים, ציוד של אפסניה, מובילים מזון ותרופות במשאיות קירור. במלחמות עבדנו בעיקר בהובלה של תחמושת על סוגיה השונים. טנקים וכלי רכב משוריינים אחרים מובילים נהגים שהוכשרו לכך. בדרך כלל הם ותיקים יותר", נזכר ש'.
ע' השווה בין תפקידו הקודם לשירותו הנוכחי: "בשיחות שלי עם הנהגים בפלוגה, אני אומר תמיד שלטוס ולנהוג זה כמעט אותו הדבר. בשיחות האלה אני תמיד לומד כמה חשוב לשמוע נהגים ותיקים, כאלה שהיו על ההגה עשרות שנים. לא תיארתי לעצמי שאני יכול ללמוד מאלברט, שארבעים שנה היה נהג משאית. למרות שאנחנו שונים מאוד, הוא חולק איתי את הניסיון שלו".
יותר מ-100 ימי מילואים בשנה
התגייסות לשירות מילואים מאוחר היא עניין לוגיסטי גם עבור המשפחות. מספר ימי המילואים גדל בפתאומיות והנהגים חייבים עורף משפחתי תומך.
"המשפחה הייתה מאוד בעד", סיפר ש'. "אשתי תמכה וגם היום היא בעד, למרות שקשה לה. מתחילת המלחמה עשיתי בכל שנה יותר מ-100 ימי מילואים. זה הרבה מאוד. בזמן המלחמה שירתי מספר חודשים ברצף".
הפלוגה משרתת יחידות רבות בצה"ל, אך פועלת תחת פיקוד של גדוד סדיר. ההווי שהתפתח בה מיוחד במינו. הוא מורכב מפסיפס של הרבה סוגי תרבויות וחוצה כמעט את כל החברה בישראל.
"כשקוראים לנו אנחנו באים", סיפר א' (60), מש"ק של אחת המחלקות בפלוגת המתנדבים. הוא כבר עשר שנים נהג, הגיע מיחידה מסווגת ומפעיל בעלי דרגות מתת-אלוף ורס"ר ועד לבעלי דרגות נמוכות. "כולם אותו דבר, אין הבדלים, למרות הדרגה", סיפר.
ב-8 באוקטובר כבר היה בבסיס
ב-8 באוקטובר 2023, בשש בבוקר, הוא כבר היה בבסיס הפלוגה בבית נבאללה, מכין רשימות של נהגים וצוותים, מקבל משימות ומחלק אותן בין חייליו.
"סיימתי את שירות המילואים שלי ביחידה ולא יכולתי להמשיך. אני מבין את החשיבה הזאת. מעדיפים להביא חבר'ה יותר צעירים. אבל רציתי להמשיך ולתרום. שמעתי ראיון ברדיו עם מפקד הפלוגה והחלטתי לבוא. זה היה לפני עשר שנים, מאז אני משרת בה".
א' היה אמור לחתן את בנו ארבעה ימים לאחר הטבח ותחילת הקרבות. "דחינו את המסיבה בחודש והיינו צריכים להכין הכל מחדש. החבר'ה פה פירגנו לי וקיבלתי כמה ימי חופשה כדי להתארגן".
גם לש' נתנו החבר'ה כמה ימי חופשה בעת "שאגת הארי", או "איראן 2" כפי שהמבצע הזה מכונה. "אני חקלאי. רציתי לצאת בסוף החורף כדי להגיע לעונה הבוערת של הגידולים. פירגנו לי וזה עזר. אני מנהל את גידולי השדה של מושב יהונתן. אנחנו מגדלים מספוא, בצל, ירקות ובעיקר שעועית ותירס".
את ההווי הפנימי של הפלוגה הוא תיאר באופן הכי פחות רומנטי: "לכל מחלקה יש הווי משלה, יש את הצחוקים, פתאום אחד עושה משהו, יש הרבה זמנים מתים. אם יוצא שישנים ביחד, אז יש את הנגר התורן ויש חומר לעבוד איתו. יש הווי מיוחד. כולם מגיעים לתרום לטובת המדינה. שמים את האגו בצד, החל מהחייל בדרגה הכי נמוכה ועד התת-אלוף. כולם אותו דבר".
אחיו עבר גם הוא מסלול דומה והגיע להיות נהג. "בתחילת המלחמה הוא שאל אם צריכים נהג, כי יש לו רישיון מתאים. העברתי את השם שלו למפקד הפלוגה. עכשיו אנחנו שנינו משרתים באותה יחידה".
"חיים של אדם אי אפשר לתקן"
שעות הפעילות הרבות ואופני הנהיגה מחייבים דאגה תמידית לביטחון הנהגים. "חיים של אדם אי אפשר לתקן", אמר ש'. "הדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו זה הבטיחות. לא שווים ימי המילואים שאנחנו משרתים אם בסוף היום מישהו יחזור עם יד שבורה. אם נהג לא כשיר לבצע משימה כי לא ישן טוב בלילה ולא יכול לבצע נסיעה מהצפון לנגב, אומרים לו: 'כל הכבוד שאמרת', כי אחרת זה ייאמר באמצע הדרך".
לדבריו, "אנחנו פועלים גם לפי שעות נהיגה. מקפידים על זמני מנוחה, שעות שינה ותדרוך לפני משימה. כשנוסעים ברוורס תמיד מישהו מסתכל מאחור. יש לנו אחריות מאוד כבדה על הכתפיים, שחס וחלילה לא תהיה תאונה".
ע' מצא את עצמו פצוע בעקבות מעורבות בתאונת דרכים בעת מבצע "עם כלביא". "קראו לי למשימת מילואים ואחרי שסיימתי אותה הייתה לי תאונה ממש בשער הבסיס. רציתי לחזור לשירות אבל הייתי חייב לעבור שיקום, שמסתיים רק עתה".
"להיות במילואים בפלוגה זה שונה ממה שעשיתי 40 שנה. זה נותן משהו מספק מאוד. הייתי טייס קרב ב-101. הייתי אז עם אנשים שהם דומים אחד לשני. כך צריך שיהיה וכך הצבא מעצב אותנו. כאן כל אחד הגיע ממקום אחר".
לדבריו, "אחד הדברים שאני רואה בפלוגה הוא שהיא כמו מגדלור. היא יכולה להאיר ולהראות את הדרך. האנשים אצלנו כולם עם מוטיבציה גדולה וזה מקרין על אנשי החימוש וגם על הנהגים הצעירים".
"בסופו של דבר, הפלוגה הזאת מראה הסתכלות אחרת על משהו שנתפס בצבא כנחות. כשבאים אנשים מהשייטת, או טייס קרב וכאלה, זה מקרין מאוד על הסביבה. זה מאוד מאוד חשוב, הרבה יותר מהעבודה שאנחנו עושים. אני מוצא בזה משמעות מאוד גדולה".
"הגיבורות הן הנשים שנשארות בבית"
כשהיה בסדיר, היה א' ביחידה מסווגת. חלק מהתפקיד שלו היה לדאוג ללוחמים, בדומה לרס"פ. לדבריו, הוא היה לוקח את הלוחמים למשל לתרגילי ניווט, שם את הציוד שלהם על רכב, מעמיס גם מטבח נייד ופריטים אחרים ונשאר צמוד אליהם כל הזמן. "עשיתי כל מה שצריך", אמר.
בגאווה בלתי מוסתרת סיפר על משפחתו: "יש לי ולאשתי שלושה ילדים ושלוש נכדות. אני יכול להגיד שהגיבורות באירועים האלה הן הנשים שנשארות בבית. הן נמצאות בתנאים לא פשוטים. אשתי הייתה עם הבת בבית, כי מרגע שהתחילה המלחמה, אנחנו קמנו והלכנו. הן היו צריכות לעשות הכל לבד. הן התמודדו עם הקושי".
כמש"ק הוא אחראי על מחלקה בת 30 אנשים. ביחד עם מפקד המחלקה הוא מבצע את סידור העבודה ודואג לנהגים לכל מה שצריך. "אנחנו מקבלים את המשימות ושולחים את הנהגים לאן שצריך. כל דבר שצריך לטפל בו עבורם, אנחנו עושים. זה כולל מגורים, בעיות, הרבה דברים".
ביום הגיוס, הייתה לדבריו התייצבות מלאה של הפלוגה, למעט אלו שהיו בחוץ לארץ. "כבר ביום הראשון חרשנו את הכבישים. נסענו לצפון להעמיס תחמושת ומשם לפזר אותה בין היחידות השונות. אנחנו מחולקים למחלקות בעיקר לפי אזורי מחיה. מי שגר בצפון נמצא במחלקה שמבצעת משימות לשם, אותו דבר מי שבא מהמרכז או מהדרום".
ועד מתי ישרת במילואים? מבחינתו, התשובה פשוטה.
"עד שאפול מהרגליים או יגידו לי ללכת. אני חושב שכל מי שיכול לשרת צריך לשרת, לתרום ולעשות. אפשר לעשות שירות לאומי בבתי חולים, בתי ספר, בתי אבות, לא חסר איפה. בפלוגה שלנו יש חרדים, והם עושים מילואים אפילו כשצריך לחלל שבת. זו מצווה לעשות את זה".
"יחד עם זאת, אני לא שופט את המשתמטים. אני לא קובע את החוקים, אני משתדל לעשות מה שצריך ולחנך כך את הילדים שלי. יש חילונים, חרדים והכל בסדר. משתפים פעולה לגמרי. זה הצבא שלנו, כור ההיתוך של החברה בארץ".
התרעות פיקוד העורף