לדבריו, "יש עוד מלא סיפורים שהם יותר חשובים משלי. בשמחת תורה קיבלתי טלפון ממש בתחילת האזעקות. רק אמרו לי שיש הקפצה. באותו זמן הייתי בלש. רצתי לבית כנסת, שמתי רק את האקדח, כובע זיהוי ויצאתי לכיוון תחנת נתיבות. אני גר באשקלון. כשאני מתקרב לצומת גבעתי, אני לוקח ימינה לכיוון שדרות, לא מודע למה שהולך, מגיע למכללת ספיר, פוגש יס"מניקים, אומרים לי יש פה מחבל, פרקנו, התחלנו לחפש מחבל תוך כדי אזעקות.
"הבנו שאנחנו לא מוצאים את המחבל הזה, החלטנו שאנחנו ממשיכים כי כל אחד הוקפץ למקום אחר. שנייה לפני שאנחנו ממשיכים אחד מהחבלנים אומר 'תראו איזה סרטון שלחו לי, מחבלים יורים על ניידת בתוך שדרות'. החלטנו שאנחנו נוסעים בסוג של שיירה, ממשיכים לנסוע, תוך כדי נסיעה אני מבין שהחבר'ה החבלנים עזבו אותי. אני רואה אותם בנסיעה, ואני מגיע איזה 80-70 מטר לפני שער הנגב. אני מתחיל לקבל ירי בעוצמה".
עוד שיתף: "אני יושב מאחורי הגלגל הקדמי, מנסה להרים ראש ולהבין מאיפה יורים עליי. מתקרב צוות יס"מ מאחוריי, נשארו לי חמישה כדורים אחרונים, היה מאוד קשה להוציא כדורים כי הם ירו ללא הפסקה. זה לא היה מחבל אחד, לא חמישה, זה היה הרבה יותר. חיכיתי למחבלים שיבואו אליי, תכננתי לקחת למחבל את הנשק, מה שאפשר כדי לשרוד. הסתכלתי ימינה לצומת, רואה חייל שוכב יוצא ממנו דם, עוד חייל על הברכיים בוכה ופצוע, אני מסמן ליס"מניקים שיש לנו פצוע. אני מתחיל לזחול, תוך כדי הזחילה אני יורה עוד שני כדורים מה שאפשר לחפות על עצמי. אני שם לב שזה תת אלוף ואני מבין שאנחנו באירוע אחר".
לאחר שהבין כי רומן גופמן נפצע בקרב לוי מתחיל לטפל בו: "אני צועק לחבר'ה היס"מניקים אם יש להם חוסם עורקים. יש קרבות, הם לא מפסיקים לירות עלינו, יש חוסם עורקים, אחד היס"מניקים זורק עליי את החוסם עורקים. יש קרבות, הם לא מפסיקים לירות עלינו. הייתי חייב לחלץ אותו באותו הרגע, היה מלא דם, אני אומר לחייל שיתפוס את החוסם עורקים יותר חזק כדי שלא ישתחרר. אני זוחל חזרה לרכב שלי, מבקש מהיס"מניקים שייתנו עוד מכת אש. אני מקרב את הרכב שלי חצי פרסה לאזור, איכשהו אנחנו מנסים לעלות אותו לרכב שלי, מהמושב האחורי, לא מצליחים ב-100%. אחד מהיס"מניקים צועק אר.פי.ג'י, הבנתי שהם מבינים שאנחנו מנסים לחלץ פה מישהו. סרקתי את הג'יפ של רומן. אני תופס את החייל, מוציא את ה-M-16, יורה תוך כדי וטס משם החוצה".
"אני פוגש ניידת של איחוד והצלה, מרים טלפון למד"א, מד"א מדווחים לי שהם לא מכניסים ניידות לאזורים שלי, אני רואה את הבחור של איחוד והצלה, אני חוסם אותו עם הרכב שלי, אני רץ אליו לחלון, אני אומר לו שיש לי פצוע ירי. כמויות של דם יצאו. בזמן נסיעה ניסיתי לדבר איתו, ניסיתי שהוא יישאר איתי בהכרה, חילקתי את עצמי לראות מה איתו וגם האי-ודאות שאני לא יודע איפה יש מחבלים, אני חצי דרוך לפה וחצי לפה. אני אומר לחייל שלו שייקח את הפרטים שלי כי אני לוקח לו את הנשק. כשאנחנו נפרדים, אני חוזר ליס"מניקים. רגע לפני אני מחליט לחזור, אני עושה וידוי לראות כמה תחמושת נשארה לי, אני לא משאיר את היס"מניקים לבד כי אני מבין את התופת כשהם נלחמים שם", נזכר.
"אז אני מחליט לחזור, אני עושה בדיקה לראות מה נשאר לי, תוך כדי אני מרים טלפון לאישה אבל שבת והיא לא עונה לי. אני מתקשר לשכן. אני אומר לה לא לפתוח את הדלת כי אני מבין בערך מה האירוע. הייתי לוחם יס"מ והיינו מתאמנים המון על אירועים של חדירה מעזה, חלק מהתפקיד שלנו היה לעזור לצה"ל אם תהיה חדירה אבל אף אחד לא חשב בכמויות כאלה", תיאר את התחושות הקשות מאותו היום ואת גודל המחדל.
התרעות פיקוד העורף