"אנחנו משפחת הנדסה", אומר בגאווה סמ"ר עומר דן (21), דור שלישי של לוחמים בגדוד 601 בחטיבה 401 של הנדסה קרבית, שהיום קולטת מחזור מתגייסים חדש. את השושלת של משפחת דן לדורותיה בהנדסה קרבית החל הסב יוגלי, שהתגייס ב־1966 והשתתף במלחמות ישראל. לאחר 18 שנים התגייס בנו שרגא להנדסה קרבית ואף היה סגן מפקד פלוגה. הנכד עומר, שהלך בדרכם, משתחרר בקרוב בתום שלוש שנות שירות באותו גדוד.
"ביקשתי לשרת בהנדסה קרבית. היה חשוב לי להמשיך את המורשת המשפחתית", מציין עומר דן, המתגורר במושב ניר משה בנגב. "סבא ואבא הגיעו עם המשפחה לכל הטקסים והרגע המרגש ביותר היה כשקיבלתי חייל מצטיין".
"היא חששה ודאגה, אבל אצלנו זו כבר מסורת במשפחה. הסיפוק שווה הכל".
"התפקיד מאוד מורכב ויש בו שילוב של הכל. לוחם בחי"ר מתאמן לכיבוש יעדים וללוחמה ושריונר מקבל הכשרה להפעלת טנקים. בהנדסה יש שילוב של לוחם, נהיגה בכלים ממוגנים, כיבוש יעדים, ועבודות הדורשות מיומנות רבה, כמו פירוק מטעני חבלה, פינוי מוקשים, פיצוץ מטענים ומבנים, הסרת מכשולים ופתיחת צירים".
"התפקיד מורכב וקשה מאוד. צריכים לשמור על הידיים. בפעם הראשונה זה אולי מפחיד וזה טבעי, אבל מתרגלים ותופסים ביטחון ואז זה כבר טבעי. כיום בדרך כלל לא מפרקים בידיים מטענים ויותר מנטרלים אותם באמצעות פיצוץ מבוקר. לוקחים לבנת חבלה ומפוצצים את המטען".
"זו עבודת נמלים, שעות של חיפושים וחייבים להמשיך ולחפש. התחושה היא שחייבים למצוא ולפנות. זה חלק מהשמירה על הבית. זה מתיש, אבל הסיפוק גדול".
"האווירה המשפחתית נשארה, אבל היו שינויים רבים מאז. הטכנולוגיה מאוד התקדמה והשיטות השתנו. נשאר רק הדמיון של המטענים והמוקשים. זו תמיד אותה חוויה לפוצץ מטען של חצי טון".
"חסר להם שלא. זו מורשת שעוברת מדור לדור".
"בכלל לא. שלוש שנים נתתי לצה"ל 100% מעצמי ואני אהיה תמיד זמין לשירות מילואים. אבל ממשיכים הלאה. כבר חושב על הטיול הגדול של אחרי הצבא".
התרעות פיקוד העורף