אוחיון אמרה: "כאב לי על החיילת, הבנתי איזה פחד אחז אותה, מה עבר עליה. היא כל כך צעירה, אני לא יודעת מה החוסן הנפשי שלה, זה לא נראה לי קל בכלל. היא עברה משהו דומה למה שאני עברתי, אני מבינה בדיוק איך היא מרגישה".
לפני שנתיים וחצי הגיעה אוחיון, תושבת תקוע, לצומת בית סחור בדרכה לעבודה. "ראיתי 20־30 בחורים על הכביש. המשכתי להתקרב בלי להבין מה הם עושים שם. תוך שניות אני קולטת, תופסת את הראש ואומרת 'אוי ואבוי לי'. פחדתי שיזרקו לי אבנים על השמשה הקדמית, ניסיתי לעשות פרסה, אבל הבנתי שאין לי סיכוי. התקרבתי למעקה הבטיחות, כאשר כל הזמן רגמו אותי באבנים, שחלקן פגעו בי ופתחו לי את הראש.
"פתאום, אחד הצעירים פתח את הדלת שלצדי. הבנתי שזה הסוף, הגיע יום הדין ושהולכים לעשות בי לינץ'. לא פחדתי, אלא חשתי עצבות כי חשבתי שזהו, וחשבתי על הילדות שלי".
"פתאום מישהו צעק 'חלאס חלאס', ואז הייתה איזה הפוגה והצלחתי לסגור את הדלת ולברוח. התקשרתי למשטרה, ראיתי שכל הפנים שלי מלאות דם, ממש בדומה לחיילת, אבל קיבלתי כוח והחזקתי מעמד עד הבית. הבטחתי לעצמי ששם אוכל להתפרק.
"מה שחיזק אותי זה דווקא שהצלחתי להיחלץ, שהייתה לי שמירה מלמעלה, וזה מה שנתן לי כוח, כי זה לא ברור מאליו שיצאתי מזה בחיים. מישהו שמר עלי ממש ממש טוב וזה נותן לי ביטחון כל יום. אני עוברת שם יום יום ולא מפחדת. אני מקווה שזה ייתן גם לחיילים האלה כוחות".
התרעות פיקוד העורף