ראשית, התייחס שאול להתפטרותו של פרוייקטור השבת הנעדרים בצה"ל: "לא ידענו, ראיתי את זה בתקשורת. בדקתי את זה ונאמר לי שהוא התפטר לפני שלושה חודשים. לא עדכנו אותנו בזה יותר מדי. לא ראו לנכון לעדכן אותנו. הם היו צריכים לעדכן אותנו, אנחנו מרגישים שדברים לא נעשים. בסוף אני מעל שבע שנים מחכה לאח שלי שיחזור הביתה. אני ומשפחתי מרגישים שדברים לא נעשים, ואם נעשים אז נעשים בצורה לא רצינית. לא באמת במטרה של לפתור את הנושא ולהגיע להבנות ושהם יחזרו הביתה".
הוא הוסיף בכאב: "כשבא בן אדם שמתעסק בנושא הזה מטעם, ומתבטא ואומר 'חבר'ה, אתם לא עובדים נכון, אתם מפספסים יותר מדי הזדמנויות, זה לא עובד ככה', אז זה מראה לנו כמה זה אכפת למדינה וכמה בסוף צדקנו, זה עצוב".
הוא התייחס לשינוי הפוליטי במדינה, שנתן להם תקווה מסוימת להתקדמות בנושא השבויים: "בתקופה המאוד ארוכה הזו, התחלפו הרבה מאוד אנשים, רמטכ"לים, שרי ביטחון, ראשי ממשלה. זה לא נעים לראות שבסוף כולם מחליפים תפקידים, וממשיכים בחיים שלהם ואנחנו תקועים במקום. המון המון שנים היינו עם ראש ממשלה אחד שהבטיח לנו ולא קרה. אז כשהתחלף ראש ממשלה והתחלפה ממשלה, אז היו לנו ציפיות חדשות שאולי הפעם דברים כן יקרו". הוא סיכם באופטימיות: "אני מקווה שעוד לא מאוחר, ושיעשו מה שצריך וייתנו לנו לצאת מהמצב הנוראי הזה".
אחיו של חלל צה"ל סיפר על הרגשות והתחושות שבע שנים אחרי שאיבד את היקר לו מכל: "מרגישים הפקרות, מרגישים שלא באמת אכפת, מרגישים שמדברים איתנו כדי לרצות אותנו. די מתעלמים ממה שאנחנו חווים, מתעלמים מזה שאנחנו לא חיים. זה לא נעים בכלל".
התרעות פיקוד העורף