את שירותו החל מוזס ז"ל כמדריך ספורט, ולאחר שסיים קורס קציני שריון שובץ בחטיבת גולני. את הפיקוד על הסיירת קיבל בשנת 1953.
שנה לאחר מכן, בדצמבר 1954, יצא מוזס, יחד עם ארבעה חיילים נוספים, ל"מבצע צרצר", במטרה להחדיר מתקן ציתות לקו טלפון בשטח סוריה, סמוך לתל פאחר. חמשת החיילים שהשתתפו במבצע נפלו בשבי, כאשר רב"ט אורי אילן התאבד בזמן המאסר, על מנת לא להסגיר מידע. יתר החיילים, ביניהם מוזס, שוחררו אחרי שנה וארבעה חודשים בשבי הסורי.
בזמן השבי, השתמשו הסורים באדם שהיה חבר צוות העובדים בבריכה בבת גלים, אליה מאיר מוזס נהג להגיע בזמן שירותו הצבאי. אותו אדם ידע מה היא דרגתו של מוזס, אותה ניסה הקצין להסתיר ולטעון כי הוא טוראי.
ב-29 במרץ 1956, שוחררו השבויים והוחזרו לישראל תמורת 41 שבויים סורים. מוזס ז"ל נשפט על כך שבמהלך העינויים בכלא הסורי הוא הסגיר את מיקום מכשיר הציטוט. מוזס הורשע ודרגותיו נשללו ממנו. למרות זאת, הוא בחר להמשיך ולשרת בשירות מילואים עוד 11 שנים לאחר מכן, כטוראי.
בשנת 1969, לאחר מלחמת ששת הימים, התגלו מסמכים שחשפו כי מוזס ניסה להשמיד את מכשיר הציתות באמצעות מטען החבלה שהוסתר בתוכו, למרות שידע, יחד עם חייל נוסף, כי הפעולה תוביל למותם. בעקבות הגילוי, דרגותיו הוחזרו לו.
ב-3 בפברואר 2005, 50 שנה לאחר האירועים בגינם נשפט, קיבל מוזס ז"ל חנינה והועלה לדרגת סגן אלוף. מאיר מוזס הותיר אחריו שלושה בנים, דורון, דרור ורונן, שבעה נכדים ועשרה נינים.
במהלך ראיון למעריב בשנת 2015, סיפר מוזס ז"ל על המאבק לטיהור שמו: "כשהחזירו את אלחנן טננבאום לארץ. זה הרתיח אותי. אני נשלחתי על ידי המדינה מעבר לקווי האויב והוא נסע לעשות לביתו בעסקים מפוקפקים. זה שיגע אותי שהוא לא נשפט ואני נחשבתי לבוגד. אומנם המשכתי לשרת במילואים והחזירו לי את הדרגות, אבל ההרשעה נשארה בתוקפה כמו אות קין. יצאתי עם הבן הגדול שלי למסע לטיהור שמי. זה היה מסע ארוך ומטלטל. הגעתי עד לתובע במשפט, יובל לוי. הוא היה אמיץ מספיק להתנצל על המשפט. הוא נרתם לעזור, פתח לי דלתות. אין לך מושג עד כמה זה היה קשה למצוא את התיק של המשפט שלי. זה היה משפט סודי שאף אחד לא ידע מאיפה להתחיל. בסוף השכל הישר ניצח״.
התרעות פיקוד העורף