המחסור בהנדסאים מלווה את המדינה לא מעט שנים. ב־2018, במסגרת הרפורמה האחרונה שעסקה בהשכלה הטכנולוגית (ואושררה ב־2023), הממשלה הציבה כיעד הכשרת כ־15 אלף הנדסאים בוגרים עד סוף אותה שנה. בפועל, רק כעשרת אלפים הנדסאים הוסמכו.
מאז פרוץ המלחמה, הזמנים לפיתוח המערכות הטכנולוגיות וליישומן התקצרו משמעותית, דבר המצריך תוספת של כוח אדם טכנולוגי מיומן. המחסור בהנדסאים, שהשלכותיו היום מדאיגות במיוחד, הוא תולדה של סדרי עדיפויות מעוותים ושל אי־הכרה בחשיבות ההשכלה הטכנולוגית. שנים ארוכות מפנה מדינת ישראל תקציבים זעומים למערכת ההשכלה הטכנולוגית ומפלה אותה מול המערכת האקדמית בנושאים שונים.
כ־35 אלף סטודנטים, המהווים כ־12% מהסטודנטים בישראל, לומדים במכללות הטכנולוגיות. הם האנשים בעלי הכישרון והידע שיובילו את התעשיות הביטחוניות, את המערך הטכנולוגי בצה”ל ואת התעשייה הישראלית בכלל.
על מקבלי ההחלטות להפנים: לימודים במסלולי הנדסאים הם השכלה גבוהה לכל דבר. מעבר לגיבוי התקציבי ההכרחי, המדינה חייבת להכיר בתואר ההנדסאי כתואר ראשון טכנולוגי. בצד ההכרה הנדרשת בתואר זה, חובת המדינה לספק למכללות הטכנולוגיות רשת ביטחון יציבה שתמנע את קריסתן.
שנים של שיח עקר מול נציגי האוצר, שלא הובילו לפריצת הדרך המיוחלת, הוכיחו את חוסר ההיכרות של הפקידות את מערכת ההשכלה הטכנולוגית. החלטות הממשלה בנושא חלוקת התקציבים מובילות את המכללות הטכנולוגיות למשבר עמוק, שלא נוכל לתקן שנים קדימה. כל מי שרוצה לראות את מדינת ישראל צומחת ומתפתחת, מוכרח לחזק את ההשכלה הטכנולוגית.
ההנדסאים הם הקטר של המשק. בלי הנדסאים מיומנים אין תעשייה עצמאית, אין כלכלה יציבה, ואין לישראל יכולת להמשיך לתפקד כמעצמה טכנולוגית. אנחנו מצויים בנקודת אל־חזור בעניין.
התרעות פיקוד העורף