הבידוד העולמי גובר והולך, ויותר מדינות מצטרפות להודעות הגינוי והחרם נגד המדינה. בידוד זה אינו מסתכם בהודעות דיפלומטיות, אלא גם גורר סנקציות מעשיות, כגון משיכת השקעות, הפסקת שיתופי פעולה מחקריים ואקדמיים, נידוי מפורומים בינלאומיים, ניתוק דה־פקטו של יחסים דיפלומטיים, נזיפות בשגרירים והגבלות תנועה וכספים על בכירים ישראלים בעולם.
מדובר בעלויות שאותן המדינה לא מסוגלת לספוג. הגירעון נמצא כבר בשיאו והולך וגדל, דירוג האשראי כבר הורד פעמיים וצפוי לספוג הורדה נוספת שתפגע לאורך שנים במחירי ההלוואות שלוקחת המדינה, מה שיביא להכבדה נוספת בנטל המיסים ויוקר המחיה, שהם ממילא מהגבוהים בעולם.
מדינות רבות כבר הודיעו שבכוונתן להטיל סנקציות כלכליות ואף ביטחוניות על ישראל, וקרן העושר של נורווגיה, שהיא מהעשירות בעולם, כבר הוציאה מיליארדי דולרים מהשקעותיה בישראל.
להפוך, לפרק, להשתלט
בתוך כל אלו מוסיפה ממשלת ישראל לקדם מספר מהלכים דרמטיים, שמביאים כל אחד בתורו להרס החברה הישראלית ומערכותיה הדמוקרטיות.
המהלך הראשון הוא המשך יישום ההפיכה המשטרית בכסות של רפורמה משפטית לכאורה. בתחום זה מנהלת הממשלה מלחמת חורמה נגד בית המשפט העליון, ובעיקר נגד היועמ"שית, במה שנראה כמהלך האחרון לנטרול כלל המערכות המשפטיות המפקחות על הממשלה ומונעות את מימוש החרבת משטרה הדמוקרטי של ישראל.
המהלך השני הוא המשך קידום חוק ההשתמטות משירות צבאי לחרדים. במציאות שבה משרתים חיילי המילואים מאות ימים בסבבי גיוס חוזרים ונשנים, תוך הרס משפחותיהם ועסקיהם, ממשיכים מנהיגי המפלגות החרדיות לדרוש מתן גושפנקה חוקית להשתמטות מאות אלפי חרדים משירות צבאי, בניגוד לחוק ולהחלטת בית המשפט.
לסוגיה זו השלכות כלכליות עצומות על המשק, אבל גם השלכות חברתיות דרמטיות, המקצינות את הקיטוב הקיים ממילא בחברה הישראלית, ומקרבות אותה צעד נוסף למלחמת אזרחים עתידית.
המהלך השלישי הוא המשך הניסיונות לפרק את גופי התקשורת שאינם מיישרים קו עם מדיניות הממשלה. שר התקשורת שלמה קרעי אינו בוחל בשום צעד שיביא להשתלטות מוחלטת שלו על כלל גופי התקשורת במדינה, מתוך כוונה להכפיפם למדיניותו ולגרום לאלו הנותרים ליישר קו עם מדיניות הממשלה.
בתוך כך נמשכים הניסיונות לפרק את תאגיד התקשורת כאן 11 ואת תחנת גלי צה"ל, ולהכפיף את הרשות השנייה לגחמותיו האישיות של השר, שבניגוד להחלטות בג"ץ מודיע לעובדי משרדו כי אסור להם להיוועץ ביועמ"שית הנמצאת עדיין בתפקידה, על כל סמכויותיה.
עתיד עגום
ומה קורה בשאר התחומים במדינת ישראל? מערכת החינוך נמצאת במשבר ארוך שנים, המגיע לשיא חדש בהיעדר תפקוד של השר העומד בראש המערכת, יואב קיש. למערכת החינוך חסרים כיום יותר מ־4,200 מורים מול התקן הנדרש.
זאת במצב שבו ל־12 אלף מהמורים שכן מלמדים, אין כלל תעודת הוראה או הכשרה לשמש מורים. בכל מדדי מדינות ה־OECD נמצאת ישראל במקומות האחרונים המבישים: צפיפות הכיתות, שכר המורים, הישגי התלמידים ועוד.
מערכת הבריאות נמצאת אף היא במשבר מתמשך שאינו נפתר. במדינת ישראל ישנו המספר הנמוך ביותר של רופאים ואחיות לנפש, ביחס לכל שאר מדינות ה־OECD, וזה המצב גם בהיקף מיטות האשפוז והטיפול הנמרץ בבתי החולים, וכן במספר מכשירי ה־MRI מצילי החיים.
למרות זאת מוסיפה המדינה להקשות על סטודנטים לרפואה להתקבל למוסדות ישראליים בהיעדר מספיק מקומות לימוד, ולהקשות על אלו שלמדו בחו"ל בניסיונותיהם להתקבל לעבודה.
תשתיות התחבורה בישראל עדיין מפגרות בכ־20 שנה אחרי הצורך והיקף הנסועה, הכולל את כמויות כלי הרכב העולים על הכבישים. בהיעדר מערכות היסעים המוניות, היות שאלו הוזנחו לאורך שנים רבות, אין מענה אמיתי לצפיפות בכבישים, ומספר ההרוגים והפצועים בדרכים שובר השנה שיאים חדשים. תקציב הרשויות הלאומיות העוסקות בנושא זה קוצץ, בעוד הישראלים משלמים את המחירים הגבוהים ביותר למכוניות, לרישוי שנתי ולביטוחים.
אבל לכל אלו לא מצליחה ממשלת ישראל להתפנות, מאחר שסדרי העדיפויות שלה נמצאים בהפיכה משטרית, המשך הלחימה והעצמת הקיטוב החברתי.
המחאות של הציבור הישראלי הן חשובות מאוד וחייבות להימשך, אבל צריך להודות שהן לא מייצרות שינוי, בהיעדר מסה קריטית המשתתפת בהן ובהיעדר השפעה על מדיניות הממשלה.
הצפי לעתיד נראה מדאיג ומטריד במיוחד. חלק ניכר מהציבור בישראל אינו מבין את משמעות מהלכי הממשלה על חייו, וסבור כי מדובר במחלוקת פוליטית פשוטה בין ימין ושמאל. אבל לימין ולשמאל אין משמעות בפוליטיקה הישראלית כבר שנים ארוכות. הדיון הוא על אופייה של המדינה, יכולתה להמשיך להתקיים ומניעת התפרקותה מבפנים.
להיסטוריה יש נטייה לחזור על עצמה. מה שקרה בחורבן בית ראשון ושני מתרחש בדיוק כיום בישראל, ומקרב מאוד את חורבן הבית השלישי. ללא התעוררות ממשית של הציבור ומאבק על זכותו להמשיך להתקיים ברווחה, בפלורליזם ובדמוקרטיה – לא יהיה לנו כאן עתיד ביחד.
התרעות פיקוד העורף