אינני זוכר היכן נולדה העצה הטובה לקרוא תמיד את האותיות הקטנות. אולי אצל גדעון רייכר ב"כלבוטק". רייכר היה הנחמיה שטרסלר של שנות ה־70. כבר אז הזהיר "שלא יעבדו עליכם". השבוע נזכרתי באותיות הקטנות דווקא בנסיבות מדיניות. ממשלת ישראל פרסמה הודעה, ודווקא בשוליה, אלוהים יודע למה, הסתתר עולם מלא.
זו הייתה הודעה רשמית, ארוכה יחסית, חריגה בלשונה הברורה ונטולת רמזים. היא כוללת 123 מילים, וכל עיסוקה בממשלת לבנון. בפסקה האחרונה, שאיש כמעט לא קרא, נכתב: "כעת הזמן שישראל ולבנון יתקדמו ברוח של שיתוף פעולה, תוך התמקדות במטרה המשותפת של פירוק חיזבאללה מנשקו וקידום היציבות והשגשוג של שתי המדינות".
אין זו אלא הושטת יד ישראלית לכינון יחסים מלאים. טביעת אצבעו של בנימין נתניהו מורגשת בכל מילה מהניסוח. המילה "שלום" אומנם איננה מוזכרת, כנראה כדי לא להישמע יומרני, אבל לא צריך. לכך התכוונו המשוררים.
"בסופו של דבר תצטרכו לדבר עם ישראל", יעץ השבוע ללבנונים בתום המפגש עם הנשיא ג'וזף עאון, "בין שזה לצורך מניעת עימותים ובין שזה לנורמליזציה או הסכם שלום. יש רק דרך אחת לשלום ושגשוג אמיתיים – והיא שכל אחד באזור הזה ידבר עם האחר, וארה"ב תצא מהזירה".
יש משהו מטעה בסרבנות הפומבית של חיזבאללה. הסירוב תקיף והשפה משולהבת, אבל המזכ"ל קאסם לא לגמרי סגר את הדלת בפני הסדר. להפך, הוא טרח לפזר רמזים דקים על נכונותו להתגמש. כך למשל הצהיר כי אנשיו לא ימסרו את הנשק לישראל. משתמע מכך כי לצבא לבנון ייתכן שכן. הוא אומנם איים כי ביכולתו ללכת עד הסוף, כלומר לדרדר את החברה הלבנונית למלחמת אחים, אבל הזמין את הממשלה לדיאלוג. הנשיא עאון והמזכ"ל קאסם מתכוונים לנהל את הימים הקרובים בשיח בונה ולא בחילופי מהלומות שיביאו להידרדרות ביטחונית.
עבור חיזבאללה אלה ימים שחורים, ועל כן אין לפסוק כבר בשלב הזה כי הם ידבקו בנשק. אחרי שהוכתה בידי צה"ל וכל ראשיה נערפו, רודפים אותה גורמי האכיפה בלבנון וחונקים את ערוצי המימון שלה. כבר כמה פעמים שמשלוחי כסף גדולים מאיראן הוחרמו בידי אנשי ביטחון עם הגעתם לביירות. בחיזבאללה חושדים כי המקור למידע הרגיש הוא ישראל, מה שמעיד בעיניהם כי עאון לא רק רודף אותם, אלא גם עושה יד אחת עם האויב.
בנאומו השבוע אמר קאסם כי הנשק הוא נשמתה של חיזבאללה, כבודה ואפילו תעודת הביטוח עבור עתיד ילדיה, ומשום כך לא תמסור אותו לאחרים. הוא קרא לאחדות לבנונית והזהיר שוב ושוב מפני האויב. הוא תקף גם את ממשלת לבנון בחמת זעם, אבל הניח בפניה הצעה. תחילה יופסקו תקיפות צה"ל בלבנון ויוחזרו שבויי חיזבאללה שמצויים בישראל. רק אחר כך נוכל לדבר על אסטרטגיה הגנתית, אמר.
קאסם הצהיר כי אנשיו מוכנים ללכת רחוק – רמז למלחמת אזרחים, ועדיין הוא יודע כי הכלים שבידיו מוגבלים. ישראל שולטת צבאית וללא עוררין, תוקפת כמעט מדי יום והורגת באנשיו מבלי שהם יוכלו להשיב מלחמה. רוב הציבור בלבנון מאס בהם, כולל שיעים באזורי הדרום שבתיהם נהרסו והם עצמם גלו צפונה. איראן נטשה אותם במלחמה, ואין ערובה כי לא תעשה זאת שוב, אם תיקלע לבנון למלחמת אחים. במצב כזה, המאבק להותיר בידם את הנשק מציב אותם מבחינת לבנונים רבים כאויבי הציבור.
מול המילים הגדולות של קאסם העמידה הממשלה קלפים חזקים הרבה יותר. הצהרת שלום ישראלית, כסף אמריקאי ומפרצי שידחוק את השפעת איראן והבטחה לצמיחה כלכלית ושיקום.
שלשום תכנן השליח ברק לבקר בדרום לבנון כדי לראות במו עיניו את הריסות המלחמה. הוא רצה לבוא גם לעיירה אל־ח'יאם השוכנת בגבול ישראל, אבל מפגינים הכינו לו קבלת פנים רועשת ושיבשו את תוכניתו. על שלטים שהניפו נכתב "אמריקה - האמא של הטרור", וכמה מהמוחים צעקו לעברו סיסמאות בנוסח "השפלה זה לא אנחנו". זה היה מפגן עלוב למדי, עם קומץ תומכים. תריסר או שניים, אולי שלושה. דלות ההשתתפות היא פרצופה של חיזבאללה בימים אלה.
התרעות פיקוד העורף