המתקפה הברוטלית של חמאס ב-7 באוקטובר גרמה לחברה הישראלית לטראומה. כידידים של ישראל, אנחנו מכירים בטראומה הזו ושותפים למשקלה הכבד. החטופים סובלים סבל בלתי ניתן לתיאור, ומשפחותיהם הפגינו עוצמה ואומץ מופלאים לאורך כל התקופה הנוראית הזו. אנחנו ממשיכים לקרוא לחמאס לשחרר את החטופים מיידית וללא תנאים.
וברוח הדברים הללו, אני יכול לומר שאנחנו פועלים לקידום פתרון שתי המדינות כחלק ממחויבותנו העמוקה לביטחון ישראל, לא משום שאנחנו מתרחקים ממחויבות זו. מדינה פלסטינית אין פירושה איום קיומי על גבולה של ישראל.
שנית, הסטטוס קוו, המצב הקיים, הוא בלתי יציב מטבעו. אוכלוסייה פלסטינית בטריטוריה שהולכת ומתכווצת, אשר חווה כיבוש משפיל ומתמשך ללא סוף, זהו מתכון למעגלים חוזרים של אלימות.
שלישית, פתרון שתי המדינות צריך להגיע כתוצאה ממו"מ בין ישראל לפלסטין. במהלך המו"מ הזה יהיו לישראל ההזדמנות והזכות להבטיח את הערבויות לביטחונה. בריטניה ובנות בריתה של ישראל יתמכו בישראל על מנת שתשיג את הערבויות הללו, לרבות פירוז של כל מדינה פלסטינית שתקום. ואכן, נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס אישר לאחרונה במכתבו לנשיא צרפת עמנואל מקרון שלמדינה הפלסטינית אין כל כוונה להתחמש. פתרון שתי המדינות במו"מ יעניק יותר ביטחון גם לישראלים וגם לפלסטינים מאשר הסטטוס קוו הנוכחי.
אני בא מחברה שעוצבה על ידי סכסוך. בצפון אירלנד סבלנו במשך עשורים משפיכות דמים וממחלוקות. ישנו לקח אחד בולט: ללא חזון מדיני חיובי, כשרגשות עוולה מתגברים ומתפרצים אם הם אינם זוכים למענה באמצעות מו"מ – האלימות תמיד מוצאת דרך חזרה. נכון, תהליך השלום כואב – אבל הסטטוס קוו, המצב הקיים, מסוכן בהרבה.
באופן גובר והולך, ישראל שולטת על חייהם של מיליוני פלסטינים נטולי זכויות מדיניות בתוך המדינה שהם נתיניה. המצב הזה לא רק סותר את ערכיה הדמוקרטיים של ישראל, אלא גם חותר תחת ביטחונה של מדינת ישראל לטווח הארוך. העובדה שאת האלימות מעודדים גורמים פוליטיים ישראליים בכירים לא רק חותרת תחת מעמדה של ישראל בעולם ומבטלת את הקולות המתונים, אלא גם מצמצמת את המרחב לפתרון של שלום באמצעות מו"מ.
התוכנית החדשה להרחבת המבצע הצבאי בעיר עזה תוביל רק לעוד שפיכות דמים. ושפיכות דמים מובילה להקצנה, לרדיקליזציה. אנחנו קוראים לממשלת ישראל לא להמשיך בכיוון הזה. ברור שלא ניתן להביס את האידיאולוגיה של חמאס באמצעים צבאיים בלבד. לעומת זאת, חמאס יובס רק באמצעים פוליטיים־מדיניים ובדיפלומטיה – שיהפכו אותו לבלתי רלוונטי באמצעות העצמה של החלופות האמינות ביותר כחלק מעסקה נרחבת לסיום המלחמה.
הדיבורים על שלום אולי נראים מנותקים בעיני חלק מהציבור. האמון קרס. הטראומה של 7 באוקטובר תעצב דורות שלמים. אבל ההיסטוריה מלמדת אותנו שהסכסוך לא יכול להסתיים משום שהתנאים לכך הם מושלמים – הוא מסתיים כשמנהיגים מחליטים שהמחיר של אי־הפתרון גבוה מדי.
הודעתו של ראש הממשלה סטארמר יחד עם שותפותינו, סייעה לתת תמריץ ל־22 חברות הליגה הערבית לחתימה על ההצהרה פורצת הדרך שדחתה באופן פומבי את דרכו של חמאס, וקראה לארגון להניח את נשקו, לשחרר את כל החטופים, ולפנות את דרכו לרשות הפלסטינית למשול בעזה.
זהו אירוע היסטורי, אבל נורמליזציה של היחסים באזור תלויה בסיום המלחמה בעזה לתמיד ובהתחייבות לנתיב לעבר שלום עם הפלסטינים. מבלי זאת, למנהיגי האזור יהיה בלתי אפשרי לתחזק תמיכה ציבורית להמשך היחסים. זה חשוב לכל מי שדואג למצבה האזורי של ישראל, ללגיטימציה שלה לאורך זמן ולביטחון שלה.
בריטניה עמדה לצידה של ישראל בשעות האפלות ביותר ובהישגיה הגדולים ביותר. אנחנו מעריצים את יכולת העמידה שלכם, את החדשנות שלכם ואת ערכי היסוד של הצהרת העצמאות של ישראל. אבל חברוּת אמיתית כוללת שיחות כנות. המראות בעזה כיום הם כתם על ההיסטוריה והמוניטין של ישראל, והמלחמה חייבת להיפסק מיידית.
מציאות של מדינה אחת איננה פתרון. מציאות שכזו מבטלת את האפשרות עבור דורות העתיד לחיות חיים נורמליים, ללא סכסוך ומלחמה. הגיעה העת למו"מ עם הפלסטינים, שרובם המוחלט מעוניין בשלום גם כן. המצב הקיים הוא בלתי נסבל – ועדיין יש זמן לבחור בדרך שונה.
התרעות פיקוד העורף