החסון כאמור אומר שאני גוזמאית בכל הנוגע אליה, אבל אני פשוט מכורה קשות לסדר, לארגון, לניקיון. שלה. ספציפית. אני אוהבת את הבית יותר אחרי שהיא נמצאת. הכל מרגיש לי יותר רגוע וחדש ונכון אחרי המגע שלה. ברהיטים כמובן.
מאשה היקרה הגיעה אלינו דרך חברת ניהול, לאחר חיפושים סיזיפיים.
עד כה החסון עצמו היה מופקד על שטיפת הרצפה, ותפקיד זה נלקח ממנו בשמחה גדולה לטובתה ומאז, כך נדמה הוא מנסה להבין האם מעמדו מאוים ממנו בנושא זה וברמת אהבתי אליה.
מאשה לא מדברת עברית וגם לא אנגלית ועד לא מזמן תקשרנו ביננו משל היינו תלמידותיו המחוננות של חנוך רוזן, דהיינו בפנטומימה בלבד ובהבעות פנים מוגזמות בליווי מילים מומצאות, שלא היו מביישות את אליעזר בן יהודה, זכר צדיק לברכה. עד שהגיע עילי, הבכור שלנו, ונקלע לשיחה תיאטרלית זו, וזרק הערת אגב: "אמא, למה את לא משתמשת בגוגל טרנסלייט?", ופצחנו שלושתנו בצחוק גדול.
ומאז גוגל טרנסלייט אומנם אח על מלא, אבל אנחנו ממשיכות במופעי הרחוב הצבעוניים שלנו בבית.
יש משהו במישהי שמגיעה מחוץ לזירה ורואה דברים אחרת. יש משהו מרגיע, שלא נגיד תרפויטי במישהי שרואה את ביתך במלוא לכלוכו, קקיותו ופיפיותו ואינה מתרגשת. יש משהו מנחם בזה שאת חושפת את הצלוליטיס של הבית ומקבלת חיבוק ולא ביקורת.
את שמה את ראשך המוטרד על כתפיה הרכות של מאשה ומקבלת אמפתיה בלי מילים. בעצם אנו מדברות על כל הנושאים בעולם עם העיניים והלב.
מאשה מראה לי כל חדר וחדר לאחר שהיא מנקה אבל בעצם נותנת לי תקווה שהבית באמת יכול להראות אחרת. שדברים יכולים להיראות אחרת. שאני יכולה להוריד משקל מהלב ומהגוף, כי הכל מסתדר בסוף, הכל נעשה נקי, גם הנשמה. הכל נעשה קליל, כשמרימים את התריס עד הסוף ונגלה נוף אחר. הארון פתאום מסודר, לא רק כי אין בגדים על הרצפה, כי פשוט לקחת החלטה שג'ינס שלא לבשת חמש עשרה שנה, כבר כנראה לא תלבשי, אבל ג'ינס שהוא לפני שמונה שנים תעלי על גופך במחולות ועדיין תהיי מידה 38.
מאשה היא בעצם המצפון הנקי, השמש האופטימית שמראה שאת בסדר, הפסיכולוגית של הקרצופים במוח. מאשה היא הסדינים הנקיים שכל אחד מאיתנו צריך להחליף כל יום ולחדש את מחשבתו מדעות קדומות. כי מאשה היא הרבה יותר מעוזרת בית, היא כבר חלק מליבי והלוואי והיו הרבה מאשות בעולם, שרואות את המציאות ברת שינוי, ורודה ואפשרית לגמישות מחשבתית. תבורך המאשה.
התרעות פיקוד העורף