שבוע הבא צפוי “נשיא סוריה”, אחמד שהכתיר את עצמו כנשיא, א-שרע המוכר יותר בשם אבו מוחמד אל-ג’ולאני לשאת דברים בעצרת הכללית של האו”ם. המחשבה על כך מעלה צמרמורת האיש שידיו מגואלות בדם, האיש שרדף ורצח דרוזים, נוצרים עלוואים, זוכה כעת לבמה המרכזית בעולם זו שאמורה לייצג את הערכים הנעלים ביותר של זכויות אדם וצדק.
אותו ג’ולאני, שהקים והוביל ארגון ג’בהת אל-נוסרה שלוחה רשמית של אל-קאעידה בסוריה לא חדל מלהטיל אימה על המיעוטים במדינה. בעוד כפרים דרוזיים הותקפו, נשים וילדים נרצחו, ובני מיעוטים נרדפו בשל זהותם ונשים עדיין מוחזקות בשבי, הקהילה הבינלאומית בוחרת לשתוק. יתרה מזו, היא מעניקה לו לגיטימציה.
וזה לא חדש. לפניו, בשאר אל-אסד הפציץ ערים שלמות, חנק אזרחים בגזים כימיים, ורצח כחצי מיליון סורים והעולם? הסתכל הצידה. בתימן, החות’ים טובחים באזרחים יום-יום, פוגעים בבתי חולים, בתי ספר ומקומות פולחן והעולם? שותק.
אבל כשזה מגיע לישראל הסיפור מתהפך. אותה ישראל שנאלצה להגן על עצמה לאחר מתקפת טבח ב-7 באוקטובר, אותה ישראל שנאבקת מול ארגון טרור אכזרי שביצע פשעים נגד האנושות היא זו שעומדת לדין הקטגוריה באו”ם, ומואשמת ברצח עם. האירוניה צורבת
עצרת האו”ם הקרובה תהיה מבחן. אם נמשיך לראות את הרוצחים הגדולים של המזרח התיכון מקבלים במה של כבוד, נבין סופית האו"ם איבד את זכותו לדבר על מוסר.
התרעות פיקוד העורף