כאילו לא די בסבל המתמשך הזה, הבלתי נתפס והלא אנושי, נוסף לכך החשש כי הבנים שלהם הפכו למגינים אנושיים חיים למחבלי חמאס. על פי דיווחים, ההערכות הן שחלק מהחטופים הועלו מהמנהרות אל בתים ומבנים בעזה ומשמשים בידי בני העוולה מגן מפני כניסת צה”ל לעיר ומפני ההפצצות הצפויות שם, במסגרת מה שמכונה מבצע מרכבות גדעון ב’.
המבצע הזה, חוששות המשפחות, יוביל להיעלמם של החטופים החללים ולאובדן שרידיהם לנצח. המבצע הזה, חוששות המשפחות, יעצים עוד יותר את החשש לחייהם של 20 החטופים החיים. סכנת המוות המרחפת ממילא מעל ראשיהם כבר יותר מ־700 ימים נעשית מיידית.
כעת, רגע לפני ראש השנה ששוב לא ייחגג בבתיהם של החטופים, נאלצים בני משפחותיהם להתמודד עם עליית המדרגה, אם אפשר בכלל עוד לעלות במדרגות האיומות הללו, בחשש לחיי הבנים ולגורל החללים. יותר מ־700 ימים לבני המשפחות האלה אין יום ואין לילה. חוסר האונים מכביד עליהם לא פחות מהדאגה, אולם הם מסרבים להתייאש. הם נאבקים ומוחים ומסבירים ומשתדלים. “אין לנו הפריבילגיה להרים ידיים”, הם אומרים.
אם החליט מי שהחליט שהוא כן מרים ידיים, שהוא מוותר על השבת החטופים הביתה, שהוא משנה את מטרות המלחמה ומוריד מהרשימה את הסעיף המרכזי הזה - שיגלה הגינות בסיסית, גם אם אכזרית ביותר, ויצהיר על כך. שימצא בעצמו את האומץ לעמוד מול בני משפחות החטופים, להסתכל להם בעיניים ולומר להם בקור רוח מקפיא דם: “קרעו קריעה, לא נשיב את בניכם ובתכם הביתה”.
התרעות פיקוד העורף