מדוע שני המקרים האלה קשורים? כי סין וקטאר מהוות אתגר הרבה פחות משמעותי לישראל מאשר אסטרטגיית התקשורת של ישראל עצמה והטיפול שלה בתקשורת.
עולים רבים מגל העלייה העצום הזה שנוצר בין שתי מלחמות, הצטרפו ליוזמות התנדבותיות אחרי שבעה באוקטובר, ואני ביניהם. הקמתי את קבוצת המחקר Fifty Global, ויחד עם מתנדבים ברחבי העולם ערכתי מחקר תקשורת רחב היקף בסוף שנת 2024. המחקר פורסם ב"טלגרף" הבריטי הנפוץ והגיע לרבע מיליארד קוראים ברחבי העולם.
משם המשכנו לחקור את ההטיה התקשורתית נגד ישראל, ובאמצע אוגוסט השנה התקשרתי לדובר צה"ל כדי לבקש נתונים מעודכנים על מספר מחבלי חמאס שנהרגו במהלך המלחמה. מה שהיה אמור להיות שיחה קצרה וממוקדת, הפך לסיוט שנמשך חודש שלם.
השאלה הייתה פשוטה, אבל כמה פעמים לא ידעו לעזור לי והופניתי לאנשי קשר אחרים. עם האחרון ביליתי חודש שלם בהחלפת הודעות קצרות בסגנון: "את עדיין צריכה את הנתונים? כן? נחזור אלייך בקרוב". השבוע סוף-סוף ניהלתי שיחת טלפון עם לשכת הדובר. אבל שוב, לא הייתה תשובה, רק הבטחה: "נודיע לך מחר". המחר הזה עדיין לא הגיע.
לא מדובר במקרה יחיד. לפני שנה וחצי, גם אני וגם עמית מחקר ניסינו להגיע לדובר צה"ל דרך טופס יצירת הקשר הרשמי באתר צה"ל. איש מאיתנו לא קיבל תשובה. התשובה היחידה שקיבלתי אי פעם הגיעה דרך Facebook Messenger. ממשרד החוץ פשוט לא ענו לי אף פעם.
לגבי מספרי ההרוגים עצמם, למיטב ידיעתי צה"ל פרסם אותם רשמית רק פעם אחת באתר שלו, בעברית. ב-25 בספטמבר אשתקד צוין כי 17 אלף מחבלי חמאס חוסלו. באותה תקופה, משרד הבריאות של חמאס טען שמספר ההרוגים בעזה (שתמיד כולל בתוכו גם מחבלים מבלי לציין זאת) עמד על 41 אלף. היום כבר טוענים ל-62 אלף הרוגים.
אלה לא סתם מספרים. אלה נתונים חיוניים. הזנחתם מאפשרת לכלי תקשורת כמו ה"גרדיאן" לפרסם כותרות מטעות, שטוענות למשל כי מחבלים היוו רק 17% מההרוגים במלחמת ישראל מול חמאס.
לא שומעים אתכם
משרד החוץ הישראלי עצמו שיתף את המחקר שלנו בחשבון הטוויטר הרשמי שלו. אבל מאז, שום דבר לא השתנה באופן שבו צה"ל או משרד החוץ מְתַקשרים עם עיתונאים בנושא הזה.
שנית, מידע שמסתובב בעיתונות הגלובלית נכנס אחר כך למרחב המידע העולמי, ומעצב את מה שמשחזרות מערכות בינה מלאכותית (ChatGPT ,Grok ואחרות), וכמובן גם ויקיפדיה. מהמרחב הזה ישראל כמעט נעדרת. זה לא אמור לעבוד ככה בסכסוך מורכב כמו הסכסוך הערבי-ישראלי.
למה למשל משרד החוץ לא פונה ל-CNN, שלפי המחקר שלנו מצטט את מספרי מחבלי חמאס ההרוגים רק ב-1% מהסיקור שלו על אבדות בעזה? למה הוא לא מתקומם על כך שרק 4% מהכתבות של CNN מפרטות את העובדה הבסיסית והחשובה שחמאס לא מבחין בין מחבלים לאזרחים בספירת האבידות שלו? מדובר במידע קריטי שמאפשר לציבור העולמי להבין את טיב המלחמה.
למה אין תגובה ישראלית כאשר 43% מהדיווחים של ה"גרדיאן" מצטטים נתוני הרוגים מ"משרד הבריאות של עזה" - המנוהל על ידי חמאס - בלי לציין בכלל מקור כלשהו? הרי כשלא מציינים כלל את המקור, יוצרים בכך לגיטימציה למספרים שהופצו על ידי ארגון טרור.
למה ישראל שותקת כאשר רק 2% מהסיקור של ה"ניו יורק טיימס" מכיר בכך שמשרד הבריאות של עזה נשלט על ידי חמאס? כל שאר הסיקור, כלומר 98%, מציג את "משרד הבריאות של עזה" כאילו היה מוסד עצמאי ודמוקרטי ולא מחלקה בזרוע הצבאית של חמאס.
מדוע כל העבודה הזאת מול הדיווח המטעה מוטלת עליי, כחוקרת עצמאית, לצד מתנדבים אחרים שפזורים ברחבי העולם? מדינת ישראל פשוט שותקת נוכח הדיווחים המעוותים. גם דובר צה"ל, גם משרד החוץ, גם ראש הממשלה - כולם שותקים כבר שנתיים. לצידם שותקים גם ארגוני עיתונאים מקצועיים בישראל, אפילו אחרי שהתברר במחקר שלי ובמחקרים לא מעטים אחרים שהנתונים שמצוטטים במדיה הבין לאומית הם חד-צדדיים ומטעים באופן שיטתי. כנ"ל לגבי ארגוני עיתונאים יהודיים ברחבי העולם.
לכן אני טוענת בתוקף: ישראל לא צריכה לפחד מסין או קטאר, כמו שהיא צריכה לפחד מהשתיקה שלה עצמה.
התרעות פיקוד העורף