ראש הממשלה הכריז בסיכום דיון בנושא הפשיעה במגזר הערבי כי “יש להסיר את החיץ המלאכותי בין פשע לטרור”, ובכך נתן אור ירוק ליוזמת החוק של מפלגת עוצמה יהודית. נתניהו ידע שאין סיכוי שראש שב”כ מקצועי יסכים להצעה שכזאת ולכן חיכה בסבלנות למינויו של זיני, שמיהר לתמוך בהצעה.
לפי הצעת החוק המתגבשת, הכרזה על ארגון פשיעה כעל ארגון טרור תאפשר להחיל עליו את חוקי המאבק בטרור, לרבות סמכויות חקירה, תפיסת נכסים, מעצרים מנהליים והעמדה לדין בעבירות טרור.
מהלך שכזה, שבו שב”כ הופך ל“קבלן” של השר לביטחון לאומי, לא יעבור ללא ביקורת אזרחית ומשפטית. נכון שהייאוש בחברה הערבית הביא לבשלות את המוכנות למהלכים קיצוניים אך אפקטיביים שימנעו את המשך הפשיעה, אבל קיים חשש גדול במגזר זה כי המהלך יביא להעמקת האפליה שלו. זאת, במיוחד כשכלים דומים אינם מופעלים על הטרור היהודי הגובר ביהודה ושומרון.
השאלה היא, מדוע יש לפעול בכלים קיצוניים כלפי ארגוני הפשיעה במגזר הערבי? בזמן ממשלת השינוי הוקם צוות משימה בנושא, בראשות סגן השר לביטחון פנים, יואב סגלוביץ’, שהצליח בתקופה קצרה יחסית להוריד את נתוני הפשיעה וההרג במגזר הערבי באופן דרמטי. לאחר הקמת הממשלה הנוכחית, אחד הצעדים הראשונים עם הגעת השר איתמר בן גביר למשרד לביטחון פנים היה הפסקה מיידית של תוכנית סגלוביץ’. מאז לא גובשה תוכנית אחרת, והמצב במגזר הערבי החריף מאוד.
היה מצופה מראש שב”כ זיני, שהגיע לתפקיד ללא ניסיון וידע בתחום המודיעין, כי יבקש זמן כדי ללמוד את הנושא, ולאחר שיתייעץ עם הגורמים המקצועיים בשב”כ, יציג את עמדתו. אך זיני לא פעל כך. הוא מיהר להיענות להצעת החוק של בן גביר, המבקש להכביד את ידו על המגזר הערבי ולכאורה מצא לעצמו שותף בדמותו של זיני. עניין זה מטריד מאוד, ונשאלת השאלה אילו עוד החלטות בלתי מקצועיות יצאו תחת ידו של ראש שב”כ החדש.
התרעות פיקוד העורף