ובינתיים, ממשלה בצרות יוצרת כאוס כדי לדוג את השלל שלה – דעת קהל מבולבלת. החלק המכעיס הוא שהיא מצליחה בכך. הממשלה מחפה על מעלליה במילים ריקות ובהצהרות רהב, כמו "הניצחון המוחלט" ששלט בשיח כמעט שנתיים. במקומו צף צירוף מלהיב ומרענן, "מזרח תיכון חדש".
הקופירייטר שהבטיח הרים וגבעות קיים הרים של הריסות וגבעות של גופות לטובת אותו מזרח תיכון ישן ורע. האיראנים נשארו איום גרעיני, חיזבאללה וחמאס מתארגנים מחדש, החות'ים חוסמים תעבורה ימית ומדינת ישראל עדיין מלקקת את פצעי המלחמה, ולא ברור מתי, איך ואם בכלל נחלים מהם.
כך גם בעניין הדרישה לפרוק את נשקם של חמאס וחיזבאללה. הלוואי. אין אדם בישראל שלא רוצה לפרק אותם מנשקיהם. לצערנו, אין לדרישה הזו שום היתכנות. לחמאס ולחיזבאללה יש אינטרס קיומי להחזיק בנשק מול מי שמאיים ופועל כדי לפגוע בהם (אנחנו). וזה שיש להם אמצעי לחימה לא אומר שהם תוקפים מחר. ביחסי הכוחות המאוד בלתי שווים סביר יותר להניח שלחיזבאללה זהו חימוש הגנתי כלפינו ומאיים מול ממשלת לבנון, אם הרוב השיעי לא יקבל את הייצוג המתאים.
המצב המסובך והמדמם ביותר מאז מלחמת ששת הימים הוא בגזרת הגדה וירושלים. מבחינת הציונות הלאומנית־משיחית, שנתניהו עובד עבורה, זו הגזרה האמיתית. הסדרים שם ימתינו להסדרים בשאר הגזרות. גם שם יהיו הסדרים. אפרטהייד כפי שמתחולל בגדה חייב להיפסק.
התרעות פיקוד העורף