מבחינה ביטחונית, צה"ל הצליח למנוע אסון כללי, אך לא סיים את הסיפור. חמאס וארגונים חמושים אחרים מתכוננים כבר היום למחזור הבא של העימותים. מערך המודיעין וההגנה הישראלי ניצב במבחן תמידי: כל טעות, כל תזוזה בלתי צפויה, עלולות להצית מחדש סבב הרסני. המזרח התיכון לא מחכה, וכפי שההיסטוריה מראה, הפסקות אש זמניות הן לרוב רק רגעי שקט לפני הסערה.
מבחינה פוליטית, ההשלכות חמורות עוד יותר. ממשלת ישראל ניצבת במבחן הישרדות, כשהלחץ מבפנים גדול לא פחות מהלחץ שגורם סיבוך האירועים בחוץ. כל כישלון בשיקום עזה, כל החמצה בתקשורת האזרחית, כל פגיעה באמון הציבור, עלולים לגרום לממשלה לשלם מחיר פוליטי כבד. הפסקת האש נותנת זמן, אך הזמן הזה הוא חרב פיפיות: אם לא ינוצל נכון, המשבר הפוליטי יתפוצץ בסערה נוספת, אולי לפני שהעימות הבא בעזה יגיע.
לסיכום, הפסקת האש אינה סיום, אלא רגע של שבריריות. העתיד הקרוב בעזה ובמזרח התיכון תלוי במי שידע לשלב יכולת צבאית, מודיעינית ודיפלומטית, ולמנוע סבב נוסף של הרס. הממשלה, תחת לחץ כפול מבפנים ומבחוץ, חייבת להוכיח שהיא מסוגלת לנצל את ההפוגה לחיזוק עמדותיה – אחרת, כמו בפעמים רבות בעבר, הפוליטיקה עלולה להכתיב את התסריט הבא הרבה יותר משיעשו זאת הצבא או האירועים בשטח. במילים אחרות: ישראל יכולה לנצח רק אם תדע לשמור על השקט, גם כשכולם מחכים לסערה הבאה.
התרעות פיקוד העורף