כביש 60 חוצה את ישראל מנצרת לבאר שבע. אוטובוס מתנדבי־מסיק בגדה עובר בצמתים של עופרה, שילה, עלי, תפוח, קדומים ויצהר, התנחלויות שיולדות סביבן מאחזי פרא. הסדרי התנועה בכביש משתנים: כביש מתנחלים, כביש פלסטינים ומחסומים. פלסטיני שמגיע למקום מוצא ממכוניתו, מורחק מהרכב כעשרה מטרים, מרים חולצה וממתין לסיום החיפוש במכונית. הוא משוחרר ונוסע, וכעבור כ־100 מטרים נעצר במחסום נוסף.
הסטטיסטיקה קובעת שמרבדי עצי הזית ינצחו את הדגלים והשלטים. לפני כחודש פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתוני דמוגרפיה בגדה. בתשעת החודשים הראשונים של 2025 עזבו את איו"ש כ־2,000 ישראלים יותר מאלה שעברו אליה. בערים ובמועצות המקומיות הייתה נסיגה של ההתנחלויות הגדולות לטובת חוות רועים ומאחזי פרא.
הימים ימי מסיק הזיתים, וזו ההזדמנות של כנופיות בן גביר להפגין משילות ושליטה בשטח. התקריות האלה, אלימות ומקוממות ככל שיהיו, הן חלק בלתי נפרד באסטרטגיה ההתנחלותית של הממשלה. ההסבר: בעזה, ממשלת ישראל סופרת בטיפשותה דונמים ולא אנשים. שר הביטחון מתפאר בכך שישראל מחזיקה בכמחצית משטח הרצועה בדרך לחיסול חמאס. אבל ההתמודדות האמיתית על השליטה ברצועה היא לא בשליטה בדיונות, אלא מול מיליון פלוס־פלוס עזתים, שיש להם גיבוי גלובלי להשתקם.
שום תירוץ, תעלול או משיכת זמן לחימה לא יועילו לממשלה שניצבת מול מנגנון בינלאומי, וכל מה שמעסיק אותה הוא להפעיל את הצבא כדי להימלט מתוצאות מעשיה ומחרפת כניעתה. ברצועה נוצחנו, ומה שקורה שם כיום הוא קרב מאסף. חבל על כל חייל. זה בדיוק מה שיקרה בלבנון ובסוריה, ולבסוף גם בגדה, כשישראל ניצבת מול אוכלוסייה מקומית, המגובה בעולם.
המתנדבים היהודים להשתתפות במסיק ולתמיכה בבעלי המטעים הפלסטינים מגיעים לאתרי מסיק "דינמיים". באחד מהם, בפסגת המטע שבשיפולי הרכס, ממוקמת ההתנחלות עלי. בהמשך, בפסגת כל רכס בשלשלת המתארכת, תקועים כמה מבנים ודגל. אלה הן שכונות של עלי – א' ב', ג' וכו'.
מסיק קרוב לגדר של עלי מזמין התנגדות מקומית, כפי שקרה באותו יום לחלק ממתנדבי המסיק בכפרים אחרים, שחטפו אבנים ואלות. כמה מהם נפצעו והגיעו לבתי חולים. השאר שלפו תעודות זהות, נרשמו כדת אם לא כדין, ובחסות חיילים חזרו לאוטובוס, בדרכם לבתיהם. שגרה. הלקח הפוליטי, הכלכלי והגלובלי של המסיק המקומי הוא שתי מדינות לשני עמים וכביש משותף. הזיתים ינצחו, ורצוי לא להיהרג בדרך.
התרעות פיקוד העורף